עומר ונקרט, שהיה חטוף בשבי החמאס ושוחרר בפעימה האחרונה של עסקת החטופים בשלב א', התראיין היום (חמישי) לתכנית הבוקר ב"גלי צה״ל", שם סיפר על החוויות הקשות שלו מהימים שהיה בשבי, ההתמודדות והדברים שעזרו לו להחזיק מעמד, למרות הכל.
״היו רגעים שבהם הייתי מוכן להיפרד מעצמי. לא באופן פיזי. רגעים שבהם הבנתי שעומר ונקרט של לפני השבי לא יהיה יותר", אמר ונקרט
״אחרי מספר ימים שהם נכנסים לחדר ומביאים לי מעט מאד אוכל, מניחים לי את האוכל על הרצפה עם חול, שערות וגועל נפש. לא היו מדברים איתי, לא היו לי מגבונים לנקות את עצמי אחרי צרכים. שם היו לי השלמה שהאישיות שלי נשחטה. נקודה שממנה לא אוכל לחזור לעולם", הוא משתף.
לאחר מכן סיפר: "הבטחתי לעצמי שאזכור את הרגע הזה לעולם. תמיד לזכור שזו הנקודה הנמוכה ביותר שאני זוכר אותה. הבטחתי תמיד להסתכל על אמא ואבא ואחי הקטנים ולא משנה באיזה מצב נפשי אני נמצא ופשוט להגיד תודה שיש לי אותם".
בתום הריאיון הוא סיפר על החלומות שחלם בשבי, שהיו לדבריו "רגעי בריחה ואסקפיזם". "אתה לא נמצא בשבי, אתה נמצא במציאות אחרת", הוא הסביר ואמר: "הייתי חולם המון על המשפחה על החזרה הביתה. אפילו על רגעים קטנים של להכין חביתה בבית".
בהמשך דיבר על העסקה שנפלה בחודש מאי, שעוד היה בשבי, ופנה לנתניהו: ״אני אקח את ראש הממשלה לתחילת חודש מאי שזו תקופה שאני הייתי בה לבד. שם זו התקופה שנפלה העסקה שהתבשלה בחודש מאי, צה״ל נכנס בדיוק לרפיח והשתלט על פילדלפי.
בתקופה שצהל נכנס לרפיח זה יצר בחמאס המון תסכול וכעס, מה שהשפיע מאד מאד מאד על התנאים שלי. זה התבטא באלימות פיזית. מכות ברגליים, ביידים, השפלות, יריקות, מכריחים אותי להגיד עלבונות על המשפחה שלי״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו