"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
כשהבית בוער - לא נשארים ללמוד, גם לא בבני ברק
אינני מכיר אף טיעון הלכתי שמתיר לא להתגייס במלחמת מצווה • יעידו על כך אלפי תלמידי חכמים בציונות הדתית, הוגים בתורה יומם וליל, שלא חשבו לרגע שלימודם פוטר אותם מהתגייסות כשהבית בוער
חרדים בפתח לשכת הגיוס בירושלים (ארכיון)| צילום: אורן בן חקון
לקראת ועידת "ישראל היום"

כשהבית בוער - לא נשארים ללמוד, גם לא בבני ברק

אינני מכיר אף טיעון הלכתי שמתיר לא להתגייס במלחמת מצווה • יעידו על כך אלפי תלמידי חכמים בציונות הדתית, הוגים בתורה יומם וליל, שלא חשבו לרגע שלימודם פוטר אותם מהתגייסות כשהבית בוער

,עודכן
0השמעה

אני מתבייש. מרגיש לא בנוח. מנסה לסדר את המחשבות, לזקק את הטיעונים, לדייק את המשפטים – אבל משהו בתוכי מסרב: איך ייתכן שבתוך עמנו יש מי שמעמיד את שאלת השירות כשאלה פתוחה? איך יש בינינו כאלה, שרואים את היקף הנופלים והפצועים, את ההתגייסות למאות ימי מילואים – ובכל זאת בוחרים להישאר בצד?

אומרים: “זה תהליך”. אומרים: “אי אפשר, התרגלנו”. ואני מדמיין בית שפורצת בו דליקה. אין ברירה – יש ילדים קטנים, העשן מתפשט – מוכרחים לפעול: לסחוב דליים, לחלץ דרך החלונות. ודווקא אז, מישהו מבני הבית נותר לשבת בכיסאו. לא זז. לא קם. מסביר שכבר התרגל, שאי אפשר, שזה צריך לבוא בהדרגה. והבית – נשרף.

ועידת "ישראל היום": בסימן תפיסת הביטחון החדשה של ישראל

נסבך עוד קצת: קבוצה של בחורי ישיבה הוגה בתורה בבית מדרש בבני ברק. הם דבקים בלימוד, פניהם מוארות. רגע של הוד. ולפתע – שריפה. הלהבות עולות, עשן סמיך ממלא את האוויר, סכנת נפשות. האם מישהו יאמר שאפשר להמשיך ללמוד, כי “התורה מגינה עלינו לא פחות מלוחמי האש”?

חרדים בלשכת הגיוס (ארכיון),צילום: יוסי זליגר

פעם אחר פעם אנחנו משעבדים את עצמנו למסכת שקרים מוסכמים, הופכים אותם לאמת. ואז דנים, מקיימים ועדות, מציעים חוקים – כשכל הבסיס שקרי.

צריך להגיד את האמת: לא שאלת חשיבות לימוד התורה עומדת למבחן. יעידו על כך אלפי תלמידי חכמים בציונות הדתית, הוגים בתורה יומם וליל, שלא חשבו לרגע שלימודם פוטר אותם מהתגייסות כשהבית בוער. אינני מכיר אף טיעון הלכתי שמתיר לא להתגייס במלחמת מצווה.

גם הטיעון “מתקלקלים בצבא” לא באמת מחזיק. מי שרוצה, יכול לשרת בהגנה המרחבית, ביישובים חרדיים, בגזרות מוחזקות, בחטיבות נפרדות. יש פתרונות – אם רק רוצים.

אבל המנהיגות החרדית לא מקיימת דיון על אופן השירות. הסוגיה שונה: היחס לציונות, למדינה, למוסדותיה. זה ויכוח אידיאולוגי עמוק ועתיק. זכותם לא להכיר במדינה – אבל איך זה מתיישב עם הדרישה למשאבים, לתקציבים, לזכויות?

חוק הגיוס המוצע הוא חוק רע. הוא מאפשר לציבור החרדי להוציא מהקהילה את ה”חרדים הלא טובים”, ולשלוח רק אותם לשדה הקרב – תוך כדי הגדלת התמיכה בתכנית ההתבדלות החרדית.

אנחנו רגע לפני קרע חברתי. גם החרדים כבר החליטו שלא להפיל את הממשלה על החוק הזה – לא כי הוא טוב, אלא כי עדיף להשאיר את המצב כפי שהוא ולמצוא מעקפים תקציביים. כעת, כשהמסכה הוסרה – אפשר להתחיל בדיון האמיתי.

מול השוטרים. הפגנת חרדים נגד גיוס (ארכיון),צילום: אורן בן חקון

על החרדים להכריע בשאלות זהות ושייכות. אם בוחרים להישאר נפרדים – צריך לשנות את אופן הקצאת תקציבי המדינה. על מנהיגי הקואליציה החובה להימנע מחוקי השתמטות שאין בינם לבין צורכי צה”ל דבר.

“פנימה” הניחה מתווה שירות – מידתי, ראוי, מותאם לצרכים הדתיים והקהילתיים. אם יהיה רצון – יימצאו המסגרות.

הרב שי פירון הוא נשיא תנועת פנימה, לשעבר שר החינוך

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו