התחקיר על ניר עוז לא יחזיר את האמון

התחקיר שהציג לנו אלוף ערן ניב אודות הכישלון הקולוסאלי של מדינת ישראל וצה"ל להגן על ניר עוז, נועד - כפי שנכתב במצגת - בצד "הפקת לקחים להעלאת כשירותו ומוכנותו של צה"ל להתמודדות עם מתקפת פתע", גם ליצור "תשתית עובדתית המאפשרת הצגה ושיח עם תושבי ניר עוז שיסייעו להשבת האמון ביכולתו של צה"ל להגן עליהם".

הדברים שלובים זה בזה, כפי שעצם הגעתם של הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, ומפקד פיקוד הדרום גם הוא כבר לשעבר פינקלמן, למעמד הקשה הזה מול הקהילה, יש בה משום קבלת אחריות למחדל הנורא.

להצגת התחקיר ולקבלת האחריות יש חשיבות רבה ביחס לעבר, אך אין בכך מספיק ביחס לעתיד ובטח שלא "להשבת האמון". ראשית, הלוי ופינקלמן הם אנשי העבר. בצה"ל אין למה שתחקרו וסיכמו השניים משמעות, אם המפקדים העכשוויים יחליטו אחרת.

הרמטכ"ל זמיר כבר קבע שיפתח את התחקירים לבחינה. לא ברורה המשמעות לעצם התחקיר, אבל במעשה זה הוא משחרר עצמו ממסקנותיו של הלוי ומהתחייבותו ליישום הלקחים. לא רק זאת, איש ממפקדי ההווה לא הגיע לקהילת ניר עוז ואמר: "הנה מה שאני למדתי מהתחקיר הזה ומתחקירים נוספים, וכך אני הולך ליישם את הלקחים למען ביטחונכם". נותקה השרשרת.

צה"ל לא לבד

אופן הצגת התחקיר מעביר מסר בוטה וברור של המשך התנערות הדרג המדיני מאחריות למחדל הגדול בתולדות ישראל. אותו דרג שטוען ברשות החוק כי הדרג הצבאי כפוף אליו, מתנער מכל אחריות למעשיו ולמחדליו. זה היה תחקיר צבאי שהוצג, אבל ברור לכל שצה"ל לא לבד בהפקרת תושבי ניר עוז. ראש הממשלה מנצל את הצגת התחקירים הצבאיים בשביל לבודד עצמו מהכישלון, ומאידך מונע את חקירת מעשיו שלו עצמו. אנחנו רואים את התרגילים הנלוזים למניעת ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק.

להשמצת בית המשפט העליון ונשיאו תפקיד נרחב יותר מאשר הצדקה של מניעת הקמת ועדת החקירה, אבל אי־קבלת האחריות ואי הנכונות לבחון את מעשיהם מצד נתניהו וחבר מרעיו בממשלה, בוודאי אינה מגבירה את תחושת הביטחון של תושבי ניר עוז בפרט, ואזרחי מדינת ישראל בכלל.

סיבה נוספת שהצגת התחקיר אינה מביאה כל בשורה היא הכשל הערכי המתמשך של ראש הממשלה ואנשיו. כשל שהחל בהפקרת הדרום לפני 7 באוקטובר, ומתמשך בהפקרת החטופים ובסיכונם המתמיד בלחימה ברצועת עזה, וכעת בשיבוש המשא ומתן להשבת 59 החטופים שנותרו מאחור, בהם גם אבי אריה זלמנוביץ, ממייסדי ניר עוז. ההצהרות הנבובות על השבת המלחמה במקום השבת החטופים אינה רק כשל אסטרטגי או אידיאולוגי, כפי שיש טוענים, אלא כשל ערכי עמוק של מי ששם את השרידות הפוליטית לפני חיי אדם, לפני כבוד החיים והחללים שהופקרו וכעת מוקרבים על מזבח פוליטי.

הדחת ראש השב"כ בשידור חי ומתוך טענה של חוסר אמון אישי, רק ממחישה שוב את אובדן הכיוון והעמדת המלך לפני הממלכה, ולפני חיי אזרחיה. ככה לא בונים אמון, כך מפרקים את החברה ואת המדינה.

הכותב הוא בנו של אריה זלמנוביץ שנחטף ונרצח, גופתו עדיין מוחזקת בעזה.