הפיל (המזרחי) שבחדר

המלחמה החברתית שמתרחשת בישראל בשנים האחרונות היא אתנית־מעמדית. במסגרת המחאה נגד הרפורמה - שלמעשה לא הסתיימה מעולם, אלא רק החליפה צורה וצבע (צהוב כרגע) - אנחנו נחשפים לגילויי גזענות חמורים כלפי מזרחים ויוצאי אתיופיה, כמעט ברמה יומיומית.

הגזענות רווחת אפילו אחרי 7 באוקטובר, שהיה אמור לעורר בנו תחושת אחדות גורל. הצ'חצ'חים הפכו לביביסטים, את זה כבר אמרנו עשרות פעמים, אבל השבר עמוק הרבה יותר. גזענות עמוקה ושנאת מזרחים מובילה את מחנה הרק־לא־ביבי בכל מעשה ובכל אמירה. אותה שנאה מייצרת הצדקות לפעולות קיצוניות שקורעות את הציבור מבפנים.

הבעיה המרכזית היא שגילויי גזענות כלפי מזרחים לא מעניינים אף אחד, ולא ראויים להתעניינות אחרי שנעשה מאמץ עילאי ומתמשך להפוך אותם לנושא "בזוי ומפלג". גם מזרחים לא רוצים לקחת בזה חלק. בין כה הם מסומנים. מרוב שהם רוצים להיות אחרי זה, חלקם אף לוקחים חלק בהשפלה של מזרחים אחרים, מתוך מחשבה שהם יותר טובים, פחות בבונים. אם הם יתעלמו, אולי זה ייעלם.

אלא שמעולם לא היתה הכרה בסיפור המזרחי. זו אולי ההכחשה החברתית הגדולה ביותר בישראל. ואם לא הכחשה - התעלמות וזלזול. כי זה היה מזמן, זה כבר לא קיים, "אכלו לי שתו לי" עדיין מככב. אך בפועל, מצב המזרחים חמור בכל פרמטר, אבל אפילו הסטטיסטיקה מעלימה עין.

החוקרים בישראל לא מתעניינים. האקדמיה מכחישה, ומתייגת את עצם העיסוק בנושא כגזעני. אף אחד לא התמודד, עקב או טרח להציף את הנתונים היחידים שקיימים מ־2007, שלפיהם 9% מהסגל האקדמי בכל האוניברסיטאות הם מזרחים, ומתוכם רק 0.5% נשים.

כמו שזה נראה, המצב לא השתפר, ומבחינת התודעה אפילו החמיר. עכשיו אסור אפילו לדבר על זה. במקום להתמודד עם הגזענות והשנאה, הן מושלכות על כל מי שמעז להעלות את הנושא. הפעם אפילו בלי נימוקים, כי באמת לא צריך. השיח הזה הועלם גם מכלי התקשורת, בעיקר אלה הרואים עצמם כנאורים ביותר. עם הזמן הוא נזרק לסל הנושאים הלא לגיטימיים שנדונים רק בערוץ 14. בשאר כלי התקשורת, כל דיבור על הנושא ממוסגר כחלק ממכונת הרעל, ונהדף מבלי לערוך דיון.

הטענה המרכזית היא עדיין שמדובר בשימוש ציני/פופוליסטי במזרחיות. אפילו בערוץ 14, שבאמת משתדל, העיסוק במזרחיות הוא יחסית שטחי - כי אין מחקרים, אין נתונים ואין אנשים שעוסקים בזה ברבדים העמוקים יותר. לבסוף זה מסתכם בשאלה החוזרת למה בקשי וביטון לא יכולים להיות בביהמ"ש העליון.

הציבור היהודי בישראל הוא ברובו מזרחי. לפחות הדמוגרפיה לא משקרת. אפשר לנסות להעלים את זה, אבל המציאות תצוץ. אותו ציבור מזרחי הוא כמובן מגוון, ויש לו מאפיינים רבים ושונים (חלקם חילונים, חלקם דתיים, חלקם מסורתיים ואפילו חרדים), אבל זהו רוב הציבור היהודי בישראל.

רק כדי להבהיר עד כמה החלוקה הזאת מתקיימת במציאות שלנו ממש היום: מחקר שהתפרסם ב־2021, שבדק את כל האזרחים היהודים בישראל (לא מדגם), מצא שרק 11.7% מהיהודים בגילי 25-43 הם מה שמכונה "מעורבים" (חצי מזרחים וחצי אשכזים). כך שהתיאוריות שהסתמכו על היטמעות והיעלמות של המוצא האתני לא הוכיחו את עצמן, בלשון המעטה. נקודה רלוונטית נוספת היא שנישואים בין מזרחים לאשכנזים מתקיימים בדרך כלל בין מעמדות דומים - מעמד גבוה עם מעמד גבוה ומעמד נמוך עם מעמד נמוך.

בפודקאסט של נדב פרי, אלמוג בוקר תיאר את היחס המזלזל שלו הוא זוכה מצד רבים, המטילים ספק בפרשנויות שלו בעיקר בשל היותו מזרחי מהפריפריה. הבעיה, כך ציין, היא בחוסר היכולת להאזין לקולות אחרים ולתפיסות עולם שונות. ואכן, מדינה שמטייחת, מדינה שמעלימה, מדינה שלא מוכנה להכיר בעוולות שלה, ואפילו במציאות שלה, היא מדינה שיכול לקרות בה טבח 7 באוקטובר.