תשאלו את עצמכם: מה עשיתי היום כדי להחזיר חטופים?

אני חושב על אח שלי הגדול, בר, ולא מבין איך יכול להיות שאחרי יותר מ־520 ימים אנחנו עדיין כאן. איך יכול להיות שהוא ועוד 58 חטופים, צעירים, צעירות, מבוגרים עדיין נמצאים בשבי חמאס. עוברים התעללות פיזית ונפשית, מורעבים, מוכים.

לאחרונה קיבלנו אות חיים מבר, וזה כל כך משמח. אבל גם ראינו את תנאי השבי הנוראים שבהם והוא וחטופים אחרים מוחזקים. הם חייבים להשתחרר היום. אין לנו זמן לבזבז.

כולנו יודעים שמי שנמצא עכשיו בשבי בעזה חייב לשוב הביתה. כולם צריכים לחזור. החיים לשיקום והחללים לקבורה. כל אחד צריך לשאול את עצמו כל יום מה עשיתי היום כדי להחזיר את האחים שלי הביתה. אני שואל אתכם - מה הייתם עושים אם זה היה האח שלכם? הבן שלכם? מתי הפכנו לאנשים שמסתכלים מהצד וממשיכים הלאה?

אסור לנו לחכות ליום שבו זה יהיה מאוחר מדי

אני מבקש מכם, כאח שנלחם על האח הגדול שלו בארץ ובעולם, כתושב המדינה הזו, כיהודי - תעשו הכל כדי להחזיר את בר ואת כל שאר החטופים. אסור לנו לחכות ליום שבו נתעורר ונבין שזה כבר מאוחר מדי.

הכוח שלנו כעם הוא להיות ביחד. את האויבים שלנו לא מעניין אם אנחנו דתיים או חילונים, ימנים או שמאלנים, מהמרכז או מהפריפריה. בר לא בחר עם מי להיות במנהרה, הוא כנראה חולק אותה עם אחים שונים ואהובים.

בר הוא לא רק עוד חטוף, הוא אחי הגדול שהיה בשבילנו הכל כאשר טל, אבא שלנו, נפצע אנושות בתאונה. בר הוא אחי הגיבור. הוא זה שפינה פצועים תחת אש כדי להציל חיים. הוא זה שחזר שוב ושוב, רק כדי להציל עוד ועוד אנשים, כי זה מה שלימדו אותו - שלא מפקירים אף אחד. אבל לצערי ברגע שהוא נזקק לעזרה, לא היה שם אף אחד להציל אותו. עכשיו הוא זקוק לעזרה של כולנו.

הכותב הוא אחיו של בר קופרשטיין, שנחטף מהמסיבה ברעים לעזה