רק תביאו לי אותה

הבת שלי, ענבר הימן, נחטפה לעזה ב־7 באוקטובר ונרצחה בשבי חמאס. ענברי שלי מוטלת בעזה, ועדיין לא חזרה הביתה. אני מבועתת מהמחשבה שתישאר שם, וכרגע אין לאף אחד תשובות עבורי.ב־7 באוקטובר, באותה שבת שחורה, ענבר התנדבה כהלפרית בפסטיבל הנובה כדי לעזור למבלים. כיום ענברי שלי היא החטופה הצעירה ביותר.

רק בת 27, ילדה של אור ואהבה ונתינה אינסופית. ענברי שלי היתה סטודנטית מצטיינת ומוכשרת לתקשורת חזותית בוויצו חיפה, שהיתה אמורה לסיים את השנה הרביעית של התואר. היא האמינה שעם חינוך ואמנות היא יכולה לשנות את העולם. ענברי היתה חברה בקהילת הגרפיטי בארץ ומוכרת בשם PINK. אמני גרפיטי רבים בארץ ובעולם יצרו כתובות גרפיטי בשם FREE PINK לשחרורה.

ענברי היתה אמורה להשתחרר כבר בשלב א', עם שאר הנשים - אבל היא לא חזרה. אנחנו רק רוצים שהיא תחזור אלינו. אנחנו ממוטטים נפשית ופיזית. אף אחד ממקבלי החלטות לא רואה שלכל חלל יש משפחה שלמה. אנחנו באבל מושהה. הקושי עצום, והוא מלווה אותי יום־יום. את אמי איבדתי לפני חודשיים. היא נפטרה משיברון לב, משום שהיתה מאוד מחוברת לענברי.

אבא שלי בן 80, שורד שואה, שרוצה לדעת איפה הנכדה שלו. עברתי טקסי זיכרון ללא ענברי, וזה ממש הזוי. והנה, אנחנו בפתחו של יום זיכרון נוסף, ואני שואלת את ראש הממשלה ואת מקבלי ההחלטות: כמה חגים וימי זיכרון אני צריכה לעבור כדי לקבל את ענברי שלי? חלקה כבר קניתי לה, וחלקות נוספות עבורנו לידה - שניבדל לחיים ארוכים.אני רוצה שתחזירו את הילדה שלי, תחזירו לי אותה כבר. אני רק מבקשת לנשק את הארון שלה.

אני יודעת שאני לא הולכת לקנות לה שמלת כלה, אבל לפחות אני רוצה לקבור את הבת שלי בקבורה יהודית ראויה באדמת ארץ ישראל. שתהיה לידי, שאוכל לדבר עליה ולשים לה נר ופרח. גם מצבות התחלתי לראות. הכל מוכן - רק תביאו לי אותה, שאוכל לאסוף את השברים ולהתחיל להשתקם. תביאו כבר לשחרורה.

הכותבת היא אמה של ענבר הימן, שגופתה מוחזקת בשבי חמאס.