בלי נשים בחדר - ההחלטות פגומות

"את צריכה מחשבון?" שאל אותי בכיר בזלזול באחת מישיבותיי הראשונות כמנהלת, כשראה אותי רושמת מספרים מדויקים של שורת הרווח וההפסד. המסר היה ברור: המספרים לגברים, המילים לנשים. לא הגבתי, פשוט המשכתי בעבודה. כיום, כמנכ"לית מרכז השלטון המקומי, אני יודעת - התשובה שהייתי צריכה לתת היא: "לא, אני צריכה מקום בשולחן קבלת ההחלטות".

בעולם שמקדש את בקשת הרשות, מוטב שנפנה לגישה אחרת: לפעמים עדיף לבקש סליחה מאשר לבקש רשות. גרייס הופר, פורצת דרך בעולם המחשבים, הבינה זאת כבר לפני עשרות שנים. תוצאות, ולא פרוטוקולים, הן המדד האמיתי למנהיגות אפקטיבית. ודבר אחד ברור: כשנשים נמצאות מחוץ לחדר - ההחלטות פגומות מיסודן.

בשנה האחרונה, בישיבות קריטיות שעיצבו את המדיניות הציבורית היומיומית של אזרחי ישראל, לעיתים קרובות הייתי האישה היחידה בחדר. פעמים ספורות היינו שתיים. זו אינה סטטיסטיקה מקרית - זו בעיה אסטרטגית לאומית.

דרושות: אימהות במשרות ניהוליות

עשרות דוגמאות רק מהשנה האחרונה מחכות שנלמד מהן - אחת מהן מובהקת במיוחד: במהלך מבצע חומת ברזל התקבלה החלטה להודיע בשעה 12:00 בלילה על חידוש הלימודים למחרת, מבלי להבין את הכאוס שייווצר בבוקר. הזווית החסרה הייתה ברורה: מבט מערכתי, חשיבה על המשפחות, על הלוגיסטיקה היומיומית, על החרדות של ההורים. כל אלה הן זוויות שמנהלות - ובפרט אימהות במשרות ניהוליות - מביאות באופן אינהרנטי לשולחן הדיונים.

מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות מוכיחים בעקביות: ארגונים עם ייצוג נשי משמעותי בדרגי ההנהלה משיגים תוצאות עסקיות וחברתיות טובות יותר ב־25% לפחות. זו אינה סוגיה של צדק חברתי בלבד, אלא של אינטרס לאומי ראשון במעלה. האתגר הניצב בפנינו אינו רק במה שאנחנו מחליטים, אלא באיך שאנחנו מבצעים. המשבר הנוכחי מחייב מנהיגות שמוכנה לקחת סיכונים מחושבים, לפעול במהירות ולהתאים את המסלול תוך כדי תנועה.

לא מדובר בשבירת כללים - אלא בכתיבתם מחדש כך שישרתו את האזרחים, ולא את הביורוקרטיה. כך פעלנו בהובלת החזרה ללימודים באזורי הספר, בגיוס משאבים לרשויות מוחלשות ובהקמת מערכי חוסן קהילתיים בזמן שיא. אני נושאת את תפקידי בתחושת כבוד עמוקה ובכובד אחריות, ומודה ליו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, שפעל לפי עקרונות אלה והפקיד בידיי את ניהול המערכה בשעה מורכבת זו.

ייצוג של לפחות 40% נשים בכל פורום קבלת החלטות לאומי הוא נחוץ לא כמחווה, אלא כאסטרטגיה להצלחה. לנשים המנהיגות של ישראל אני אומרת: תפסו את מקומכן בשולחן. קולכן חיוני. הניסיון שלכן הכרחי. המבט שלכן משנה מציאות. המדינה שלנו זקוקה לכן. עכשיו.