"תעזרו לנו להחזיר את כולם": משפחות חטופים נפגשו עם הנציב העליון של האו''ם
בני משפחותיהם של החטופים נמרוד כהן, עמרי מירן ואלקנה בוחבוט נפגשו באירוע האו''ם בז'נבה על רקע חשיפת דוח מיוחד הקובע כי המשפחות צריכות להיות מוכרת כקורבנות בשל ההתעללות הפסיכולוגית שהן עוברות • רבקה בוחבוט, אישתו של אלקנה החטוף: "כל יום שעובר מבלי שהילדים האלה שומעים את קול אביהם, הוא יום של נזק בלתי הפיך"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
בני משפחותיהם של החטופים נמרוד כהן, עמרי מירן ואלקנה בוחבוט נפגשו היום (רביעי) עם הנציב העליון של האו”ם לזכויות אדם, וולקר טורק, והשתתפו באירוע באו״ם שאורגן ע״י מטה משפחות החטופים בשיתוף עם הארגון הבינלאומי של עו״ד ומשפטנים יהודים (IJL) ונתמך ע״י ממשלת גרמניה.
פגישתם באה על רקע הצגת דוח מיוחד במועצת זכויות האדם של האו''ם בז'נבה, על ידי הדווחית המיוחדת של האו”ם לסוגיית עינויים, ד״ר אליס אדוארדס, הקובע כי חטיפות מהוות עינוי הן לחטופים והן למשפחותיהם. עוד נקבע בדוח כי משפחות החטופים צריכות להיות מוכרות כקורבנות עינויים בשל ההתעללות הפסיכולוגית שהן עוברות בעקבות החטיפה והיעדר מידע על יקיריהן.
בין הציטוטים שבלטו בדוח ובפגישה היו דבריה של לישי מירן לביא, אשתו של החטוף עמרי מירן: ״לצערי גם אחרי 515 ימים, לא אני ולא בנותיי מצליחות לעבד ולטפל את אשר קרה באותו היום. ההשלכות רק של אותו היום הן כה רבות היום וכמובן להמשך, אבל אנחנו עדיין באותו היום, אנחנו עדיין בנות ערובה כי עמרי עדיין לא הוחזר אלינו".
עוד היא סיפרה על ההתמודדות שלה ושל בנותיה עם החוסר של עמרי: "כשאני קמה בבוקר אני קמה לשלוש שאלות: 1. למה אבא עדיין בעזה? 2. מתי אבא עמרי יחזור מעזה? 3. אמא – הצלחת להחזיר את אבא מעזה? ילדות שראו ועוברות יום יום חוסר וודאות מוחלט לגבי האדם היקר להן מכל – אבא שלהן. חרדות הנטישה של שתיהן מורגשות בכל רגע ורגע".
עוד צוין על ידה כי "ארבעה אבות נמצאים חיים עדיין בשבי חמאס: עמרי, דוד, אלקנה ומקסים. אחד עשר אבות חללים נמצאים עדיין בשבי חמאס ללא יכולת לתת לילדים שלהם לסגור מעגל. כשאנחנו מדברים על זכויות הילד אני רוצה שתשימו לנגד עינכם את רוני ועלמא - הזכות הבסיסית שלהן לחיות בביטחון אשר נלקחה מהן בשבעה באוקטובר. הזכות הבסיסית לחיות בחירות אשר נלקחה מהן בשבעה באוקטובר. ומעל הכל הזכות הבסיסית שלהן לחיות עם הוריהם אשר נלקחה מהן בשבעה באוקטובר".
"אנחנו תמיד מבטיחים לילדים שלנו שנעשה הכל ושנבנה להן עולם טוב יותר. אני צריכה שאתם תשמיעו בקול ברור שלא משתמע לשני פנים: אבא עמרי חייב להשתחרר משבי חמאס לרוני ועלמא. אני מבקשת מכם להשמיע את קולכם, לשים לנגד עינכם באמת את טובת הילדות שלי ואת זכויותיהן הבסיסיות, ולעזור לנו להחזיר את אבא עמרי ואת כל האבות אלינו״.
דבריה של רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה בוחבוט, צוינו גם הם במלואם: ״היום, יותר מתמיד, על סמך עדויות של חטופים ששוחררו ודו"ח של אליס אדוורדס, אנו יודעים כי החטופים עוברים עינויים קשים. זה לא השערה — זו אמת צורחת. גברים ישראלים סובלים יום יום מהתעללות: הם אזוקים חודשים, מבודדים לחלוטין, סובלים מרעב. הם כלואים בתנאים אכזריים, נשללים מהזכויות הבסיסיות ביותר שלהם, הופכים לצללים של עצמם — גופות חיות שמתקשות לשרוד. כל מי שיש לו מצפון, כל מי שמאמין בצדק ובאנושיות, חייב לשאול את עצמו: איך זה ייתכן שאנו, כחברה עולמית, מאפשרים לזה לקרות?".
"האמנות הבינלאומיות ברורות — לכל ילד יש את הזכות לחיים, להתפתחות ראויה, לאהבה ולמשפחה. הפרדה בכפייה של ילדים מהוריהם היא לא רק אסון רגשי — זו פשע מוסרי ומשפטי. כל יום שעובר מבלי שהילדים האלה שומעים את קול אביהם, מרגישים את נגיעתו או מקבלים את חיבוקו, הוא יום של נזק בלתי הפיך. ואם יש דבר אחד שלא נוכל לקבל, זו האדישות".
"אסור לנו להתרגל לזה. אסור לנו להפסיק לקרוא לעזרה. כי בכל רגע שבו העולם שותק, בכל יום שבו הקהילה הבינלאומית לא עושה כל מה שביכולתה להחזיר את החטופים לביתם — העולם נכשל, שוב ושוב. ולכם, ילדים היקרים שלנו, אני מבטיחה: לא נשתוק. נלחם כך שתוכלו לחיות בעולם שבו אביכם יהיה לצידכם, מחבק אתכם, מלטף את שיערכם, מספר לכם סיפור לפני השינה. עולם שבו לא תצטרכו לשאול יותר, "איפה אבא?"—כי הוא יהיה כאן, איתכם, בדיוק במקום שהוא שייך לו״.