לאחר ששרדה 471 ימי שבי בעזה, אמילי דמארי סיימה סדרת ניתוחים מורכבים בבית החולים שיבא שנועדו להקל על הפציעה בידה. לדבריה, "הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שהיה לי במשך שנה וחצי בגלל טיפול לקוי בשבי פחת משמעותית. אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקד יותר מבעבר".
דמארי (28), אזרחית בריטית-ישראלית, נורתה בידה השמאלית וברגלה הימנית מטווח קצר בעת שנאבקה על חייה בקיבוץ כפר עזה. כתוצאה מהירי, איבדה שתי אצבעות וסבלה מפציעות חמורות שהגבילו את תנועתה.
"אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח", אמרה דמארי בבית החולים.
במהלך ימי השבי בעזה, חמאס לא העניק לה כל טיפול רפואי, למעט בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות. למרות הסיכון לזיהום מסכן חיים, היא שרדה את התנאים הקשים – ללא טיפול רפואי מינימלי ואפילו גישה למים נקיים.
מנדי, אמה של אמילי, סיפרה כי בתה "נתפרה כמו כרית" על ידי חמאס, וכי הפציעות ביד וברגל הותירו אותה בכאב בלתי נסבל במשך חודשים רבים. לדבריה, העובדה שלא מתה בזיהום קטלני היא בגדר נס רפואי.
למרות מה שעברה, דמארי ממקדת כיום את תשומת הלב שלה במאבק לשחרור שאר החטופים שעדיין מוחזקים בעזה. "הפציעות שלי היו קשות, אבל אני יודעת שיש כאלה שנמצאים שם במצב גרוע בהרבה, פיזית ונפשית. כל חטוף חייב לשוב הביתה", אמרה.
שניים מהחטופים שטרם שוחררו הם חבריה הקרובים מהקיבוץ, התאומים גלי וזיו ברמן. גלי היה לצידה כאשר המחבלים פרצו לדירתה, והשניים נחטפו יחד. כעת היא פונה למנהיגי העולם בדרישה להגביר את הלחץ על חמאס: "אני מודה לנשיא טראמפ על העסקה שהביאה אותי הביתה, אבל עכשיו חייבים להביא גם את גלי, זיו ושאר החטופים, לפני שיהיה מאוחר מדי".
לאחר שתשלים את תהליך ההחלמה, אמילי מצפה לבקר בבריטניה, להודות אישית לתומכים הרבים שליוו אותה ולהגשים חלום נוסף – לחזור ליציע של טוטנהאם, הקבוצה אותה היא אוהדת, ולפגוש את האוהדים שעמדו לצידה. בינתיים, היא ממשיכה במסע ההחלמה שלה וממשיכה להזכיר לעולם את הדחיפות בשחרורם של 59 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו