על רקע שלטי "סליחה": דובה כתומה ושני דובונים קטנים הצטרפו לדיירי הנצח בבית העלמין
שופר אחד שהתייפח, ואב שכול, כאוב, שסופד לאשתו ולילדיו מילים של פרידה • תמונת השלושה, שירי, אריאל וכפיר שמעליהם המילה "סליחה" • עכשיו הם חבוקים ביחד, בתוך האדמה הרחומה של עוטף ישראל • וההמונים מגיעים, מדליקים עוד נר נשמה ומצדיעים
Your browser doesn’t support HTML5 audio
חבוקים ביחד, כך הם נטמנו. אמא לביאה ושני הבנים הקטנטנים שלה. סוף־סוף – הם כאן. הכי קרוב הביתה. בתוך האדמה הרחומה של עוטף ישראל.
זאת היתה לוויה בלתי נתפסת. משעות הבוקר המוקדמות הגיעו המונים מכל הארץ, מכל גוני המדינה, נעמדו בצידי הדרך, כדי ללוות את המסע האחרון של משפחת ביבס. של המשפחה שחוותה את כל הזוועות של הטרור והשבי. אשר נחטפה לגיהינום, שממנו רק ירדן, האב, חזר. בכניסה לבית העלמין הוצבה תמונת האם והבנים מהחיים שלפני. מחיי התום והקסם הכל כך קצרים שנגדעו באכזריות ברברית לא אנושית. כאן ניבטות העיניים המאירות של כפיר, עיני גיבור־העל של אריאל, האח הגדול, ועיניה הטובות, השמחות, האוהבות של שירי. מעליהם נכתבה המילה "סליחה".
עד לא מזמן הדהדו כאן מילות הספדים שחרכו את הלב, "אל מלא רחמים", קדיש, ושירים מרעידי נפש. והיה גם שופר אחד שהתייפח, ואב שכול, כאוב, שביקש ככל יכולתו - להילחם. להגן על אשתו האהובה ועל הילדים הקטנטנים הפצפונים הג'ינג'ים שלו, ועכשיו הוא סופד להם מילים אחרונות של פרידה.
בתום הטקס הונחו הזרים והונחה גם דובה כתומה גדולה ושני דובונים קטנים חומים למראשות הקבר; מול תל של פרחים בצבעי מדורה. הדובה ושני הדובים שלה ישובים עם גבם אל שלט ארעי שבו נכתב: שירי, אריאל, כפיר ביבס ז"ל. כעת הם דיירי הנצח החדשים בבית העלמין העצוב של צוחר. עכשיו אין אף בן עוולה אכזר, שטני ומרושע שיפגע בהם.
בסמוך אליהם נחים סבא יוסי וסבתא מרגיט סילברמן, הוריה של שירי, שנרצחו באותה שבת שחורה. מאחוריהם שורת מצבות של נרצחי 7 באוקטובר, בני ובנות הקהילה. שורת הקברים הראשונה בבית העלמין היא החלקה הצבאית שבה טמונים לוחמים אמיצים שקפצו אל התופת כשביקשו להגן, להציל ולשמור על כולנו.
בתום הלוויה נשאר רק השקט. שמש זהובה שוקעת לאט, מציצה מבין הברושים אל הקבר הטרי. כוכב ראשון כבר מנצנץ. אישה צעירה מתקרבת, בשקט, מדליקה נר נשמה. אחריה מגיעות שתי נשים וגבר בכיסאות גלגלים. הם הגיעו מירושלים והמתינו לסוף הלוויה כדי להגיע הכי קרוב שאפשר. אחת מהן מוציאה אמבולנס גדול ואמבולנס קטן, צעצוע, ומניחה אותם על הפרחים. כשהם חוזרים להסעה מתקרבת עוד משפחה, אב ושני בנים צעירים עם כיפה. האם מתפללת בלחש. צעיר חרדי כורע ברך ומדליק גפרור – עוד נר נשמה ניצת, והעיניים שלו מתמלאות בדמעות. שלושה לוחמים נעמדים סמוך לחלקה. הם עומדים בשקט, כל אחד עם עצמו. מתייחדים עם היגון, אחד אחרי השני הם מתכופפים, מדליקים עוד נר נשמה ומצדיעים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו