השבת החטופים וניצחון במלחמה - כדי שנפילת בני לא תהיה לשווא

צריך להחזיר את כל החטופים וצריך להמשיך במלחמה עד לניצחון - אחרת האובדן של בני, מאור, יהיה לשווא.

מאור נולד וגדל באילת, העיר שבה אני מתגוררת כל חיי. ילד שאהב והעריך את החיים, אהב לטייל בארץ ובעולם, ספורטאי ששיחק כדורגל בקבוצת בני אילת והיה אהוב בקרב כל חבריו ומכריו. חבר אמיתי, הראשון שדואג לכולם, תמיד דיבר בגובה העיניים, ללא גאווה, תוך כיבוד הזולת.

המשפט "עשה הרבה ודבר מעט" אפיין אותו מאוד. למאור היה ברור שדרכו הצבאית תהיה כלוחם, והוא התגייס לגולני ב־2022. בשל תכונותיו המנהיגותיות הוא סופח למחלקה פיקודית ושירת בתפקיד קלע חוד בגדוד 12 של חטיבת גולני, שאיבדה במלחמה כל כך הרבה מלוחמיה. ב־7 באוקטובר נפלו רבים מבניה. גדוד 13 ספג את מרבית האבידות. מאור שלי הוא היחיד שנפל מגדוד 12.

מאור ידע שהתפקיד מסוכן, כקלע חוד זה להיות בראש, אבל הוא לא הסכים לוותר. המוטו שלו היה: "קח את הסיכון או תפסיד את ההזדמנות". כשהוא נכנס לעזה בהתחלה לשבוע, כמו כל אמא בישראל לא ישנתי בלילה, לא אכלתי, לא תפקדתי, רק חששתי לחייו.

כשמאור נכנס שוב לשבוע ימים בעזה, כמה דקות קודם הוא עוד הספיק להתקשר אלי ולהגיד שהוא נכנס לעזה. ביום שישי שלאחר מכן קיבלתי דפיקה בדלת - בישרו לי שמאור נפל.

הימים האלו, שבהם מתפרסמים התחקירים על 7 באוקטובר ועל המלחמה, הם ימים קשים. אני לא רוצה להקשיב לתחקירים, משום שאם כתוב בהם שהמלחמה היתה יכולה להימנע, זה מכאיב כי אז מאור היה צריך להיות פה. זה לא ייתן לי מזור, אלא בדיוק ההפך - התחקירים האלו גורמים לי לכעוס על הצבא ועל המדינה.

צריך לחזור למלחמה כדי שמותם של כל הלוחמים וגם של מאור שלי לא יהיה לשווא. מטרות המלחמה לא הושגו, והחטופים לא כולם בבית. גם חטיבת גולני צריכה לחזור ללחימה. הם לוחמים שמתגייסים לשם כך, מטרתם היא להגן על המדינה - וזו לא קלישאה.

הכותבת היא אמו של סמל מאור כהן איזנקוט ז"ל,שנפל בקרב ברצועת עזה בדצמבר 2023