פרעות הפרהוד ששרד, השפם שהפך לסמל - ושיברון הלב: סיפורו של החטוף החלל שלמה מנצור

שלמה מנצור נחטף בשבעה באוקטובר מקיבוץ כיסופים ונחשב לחטוף המבוגר ביותר, כשהיה אמור לציין יום הולדת 87 בחודש מרץ. משפחתו שלא ידעה מה עלה בגורלו המשיכה להילחם למענו במשך שנה וחצי, אולם לפני כשבועיים הגיעה הבשורה המרה: הוא נרצח בשבת השחורה וגופתו נחטפה לרצועה.

הערב (רביעי), לאחר יותר מ-509 ימים הוא אמור לשוב לישראל. מנצור הוא היחיד ברשימת המשוחררים הנוכחית שהוכרז כמת עוד לפני שחזר. במשך מעל 70 שנים מנצור חי ונושם בקיבוץ כיסופים, זה היה ביתו, המקום המוגן שלו אך באותה שבת שחורה הוא נחטף מביתו כשאשתו מזל רואה אותו נגרר על ידי המחבלים. מחבלי חמאס אזקו אותו היכו אותו לקחו אותו במכונית לעזה. המחבלים שחדרו לקיבוץ כיסופים ערכו טבח, רצחו לפחות 12 מחבריו, וכן רצחו שישה עובדים תאילנדים.

השפם שהפך סימן היכר ונכדים שמחכים לסבא

לשלמה ומזל חמישה ילדים ו-12 נכדים. הוא היה איש שוחר שלום, אדם אוהב רגיש ישר טוב לב. השפם הפך לאחד מסימני ההיכר שלו וקרובת משפחתו סיכמה זאת כך "אני אוהבת ומתגעגעת לנשיקה המדגדגת עם השפם, אני פונה לעולם עזרו לנו להחזיר את שלמה ואיתו את כל החטופים".

בחנוכה האחרון הדליקו משפחתו והקהילה שלו נרות בחנוכייה שבנה לפני מספר שנים ובתו בתיה סיפרה: "אנחנו כבר מזמן לא חוגגים חגים, עבורנו אין חגים. אבל חנוכה הוא חג של ניסים, משאלות ותפילות אז אנחנו מקיימים את מצוות החג בתקווה שנביע משאלות ושהן אולי יתגשמו. חנוכה הוא חג של ניסים אבל אני מצפה ממקבלי החלטות שלא יחכו לניסים" . על הניסיון לבנות את החיים מחדש סיפרה: "עברנו מאז השבעה באוקטובר מספר מקומות מגורים, אנחנו מנסים לבנות חיים חדשים – אבל אי אפשר לבנות חיים חדשים בלי אבא, אנחנו בתחושה של המתנה".

הזוועות שחווה כילד והדרישה לחבקו שוב

שלמה מנצור ניצל כילד מאירוע הפרהוד בעיראק. אחייניתו סיפרה בעבר. "הוא ראה במו עיניו התעללות של פורעים מוסלמים במשפחתו ומכריו. זוועות שהמוח מסרב לעכל והיד מסרבת לכתוב. הוא עלה לארץ והיה משוכנע שלא יאונה לו כל רע. הוא חי תחילה בצריף ובגיל 15 הגיע לקיבוץ כיסופים והאמין שהמדינה עושה הכל כדי להגן עליו. בימים אלה המשפחה מגלה חשש לצד אופטימיות זהירה אך הם לא יודעים המ עלה בגורלו ובתיה בתו אמרה: "עד שזה לא קורה - זה לא קורה. יש אולי טיפה יותר תקווה אבל הפחד לא נעלם, ההיפך הוא הרבה יותר גדול כי יש גם את הפחד להתאכזב, כי ראינו מה קרה בעבר. אבא כבר היה צריך להיות בבית מזמן".