אות החיים הוא הקלה עצומה, אבל אנחנו רוצים אותם בחיים - ואיתנו

אות החיים מגלי וזיו גרם לנו התרגשות גדולה מאוד. הטלפונים של כולנו קרסו ממבול הודעות ההשתתפות בשמחתנו, לאו דווקא ממעגל החברים והמכרים הקרוב, אלא מכל העם. נדמה שהרבה אנשים חיכו לסימן הזה. אנחנו לא יודעים הרבה, רק שהם בחיים ואמנם לא ביחד, וזה המון!

אבל עוד לפני כן, לא איבדנו לשנייה את האופטימיות. קיבלנו כבר אות חיים מגלי וזיו כשהחטופים שוחררו בעסקה הראשונה, בנובמבר 23', כך שהבנו שאת החטיפה עצמה הם שרדו.

יש תחושת הקלה, אבל יש גם הבנה שאנחנו לא מסתפקים באות חיים - אנחנו רוצים אותם חזרה בחיים, ומייד. צריך להבין את הבהילות: במקום שבו הם נמצאים הסכנה גדולה, המציאות שברירית ויכולה להשתנות בכל רגע, והפחד על היכולות שלהם לשרוד - משתק.

אני לא רוצה שאף אחד בעולם יחווה את מה שאנו חווים כמשפחה. בתוך רכבת ההרים הזו שאנו עוברים, נשמעים איומים קשים מכל כיוון, דיבורים על גיהינום שייפתח, אבל צריך לזכור שכל איום הוא גם הימור - והאיום הזה עלול להיפתח גם על החטופים.

על הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו לגלות המון אחריות, כפי שנהגו עד עכשיו. אחרי תקופה ארוכה של קיפאון הם קיבלו החלטות מנהיגותיות ממקום של כוח, וכעת הרכבת יצאה לדרך. ראינו איך שבוע אחרי שבוע אנשים חוזרים חיים, שבים להיות בני אנוש, מוקפים במשפחותיהם, ואנחנו נשארנו מאחור בלי לדעת מה יעלה בגורל יקירינו.

עוד מעט, עוד שנייה

אין בן אנוש שלא הזדעזע והתרסק בשבוע האחרון מהמראות המצמררים של אוהד, אור ואלי. ולמרות זאת, גם אני רוצה לראות את גלי וזיו - גם אם יחזרו כחושים וחיוורים, לפחות אדע שהם הגיעו סוף־סוף לחוף מבטחים.

משתמשים הרבה במשפט "עד החטוף האחרון, החיים לשיקום והמתים לקבורה", אבל השאלה היא מתי יחזור אחרון החטופים, ולכן צריך להפסיק עם ה"טפטופים" - יש לקבוע מהו אותו קצה, מתי ידרוך פה בחזרה החטוף האחרון, אחרת יהיו לנו עוד הדר גולדין ואורון שאול.

אנחנו מספיק חזקים, כל גורמי הביטחון אומרים את זה. יש לנו צבא ומערכת ביטחון ששיקמו את אמוננו בהם מאז 7 באוקטובר, יש לנו בעלת ברית חזקה ונאמנה, נדע להתמודד עם כל האתגרים, ועוד יהיו לנו כאלה, אבל לא על הגב של 76 החטופים.

גלי וזיו האהובים שלנו, אבא ואמא, עידן, לירן, הלנה - כולם בסדר. הם בטוחים ומוגנים, וכולנו עושים הכל, כל הזמן, יחד עם עוד אלפי אנשים במדינה, כדי להשיב אתכם לידיים של אמא. אנחנו סומכים עליכם ומחכים לכם, יודעים שיש בכם את הכוחות והעוצמות כדי לשרוד, ושאתם מעבירים ביניכם אנרגיות זה לזה למרות שאתם לא ביחד. זה ייגמר עוד מעט, עוד שנייה אתם בבית.

הכותבת היא דודתם של החטופים גלי וזיו ברמן.