התמונות מיום שבת הן ממש שואה, חזרנו 80 שנה אחורה. סבא־רבא של אלון היה באושוויץ ויצא משם במשקל 30 ק"ג. בלתי ניתן לעיכול שהנין שלו נמצא באותה סיטואציה.

ידעתי שבפעימות הללו אנשים לא ייצאו כפי שראינו עד כה, וזה הכי מכעיס אותי. עשו פה היפוך אכזרי, כשהוציאו תחילה את הבריאים והכשירים יותר, ודווקא את המקרים הקשים הותירו לסוף הרשימה. זו סלקציה מזעזעת שמזכירה לי את השואה, ולא את מדינת ישראל.

אם מישהו ממקבלי ההחלטות מוכן לחכות כל כך הרבה כדי להחזיר אזרחים חיים מהשבי, בגלל סיבות שאני לא יודעת אותן, אז הוא התבלבל. יהודי לא אמור לעשות זאת ליהודי. אנחנו כעם יהודי כבר שכחנו, אולי צריך להחזיר אותנו אחורה 80 שנה.

אם ראש הממשלה בפרט, והממשלה בכלל, מוכנים עדיין לדבר על דברים אחרים, כמו ליישב את רצועת עזה או להפוך את עזה לריביירה או כל רעיון אחר - משהו פה לא תקין מוסרית, גם אם העולם חושב ופועל ככה.

חייבים להוציא אותם עכשיו, היום! לא מחר ולא מחרתיים. זה לא הומניטרי? הגברים והצעירים חייבים לחזור היום. הם במצב קשה מאוד, וזה הומניטרי. לא לעשות סלקציה ולא בפעימות - כולם בפעם אחת, ומייד. אני מצפה מראש הממשלה שידאג להוציא אותם כמה שיותר מהר.

אלון שלי, אתה חייב לשרוד

אתמול, לאחר 492 ימים של חוסר ודאות, קיבלנו אות חיים ראשון - אלון שלנו בחיים. הוא פצוע ולא מקבל טיפול, אבל אנחנו יודעים שהוא חזק ומתפללים בכל יום. ועם כל זה שהוא חזק ושורד, תראו את אלה שחזרו - הם בקושי יכולים לעמוד על הרגליים. מחזיקים ותומכים בהם. זה לא אנושי. הם סובלים ולא מקבלים אוכל. זה משהו אחר לגמרי מכל מה שהכרנו, והעולם צריך להתעורר לאלתר.

היום יש לאלון יום הולדת. אני מתגעגעת אליו כל כך, לחיוך שלו, לאופטימיות, לנוכחות היומיומית, להוויה שלו בבית. הוא מביא עימו אור, שמחה ומוזיקה שמתנגנת.

אלון שלי, אם אתה שומע - אתה חייב לשרוד. אתה אהוב על הרבה אנשים שחושבים עליך ורוצים בשובך. אנחנו פה למענך, עושים הכל כדי להחזיר אותך הביתה. תהיה חזק.