"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לא מפסיקים להילחם: שחרורו של ירדן יכול לסמן את חזרתו של הניצוץ לעיני משפחת ביבס
רק שלשום לבשנו כתום, להזכיר שאנחנו מחכים לשני ג'ינג'ים קטנים וירדן עוד רגע כאן • עופרי ביבס אמרה שהיא כבר לא יודעת איזה מסר להעביר - אך המסר עבר והנה אחיה חוזר • המשימה של כולנו היא להחזיר את הניצוץ של בני המשפחה, זה שמוכר לנו מהתמונות
בני משפחת ביבס. צילום: ללא

לא מפסיקים להילחם: שחרורו של ירדן יכול לסמן את חזרתו של הניצוץ לעיני משפחת ביבס

רק שלשום לבשנו כתום, להזכיר שאנחנו מחכים לשני ג'ינג'ים קטנים וירדן עוד רגע כאן • עופרי ביבס אמרה שהיא כבר לא יודעת איזה מסר להעביר - אך המסר עבר והנה אחיה חוזר • המשימה של כולנו היא להחזיר את הניצוץ של בני המשפחה, זה שמוכר לנו מהתמונות

בת-חן אפשטיין אליאס
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

"ראית?" ההודעות לא הפסיקו לקפוץ על המסך. הוא חוזר! ככה מתחיל. הסוף של ההתחלה. התחלה של שיקום. של חיים. של להסתכל לאמת בעיניים.

ישראל היום

עופר. קית'.סוף סוף חוזרים. וירדן, אלוהים, ירדן.עדיין בלי שירי. בלי הילדים. אנחנו עדיין מחכים.

רק שלשום לבשנו כתום, להזכיר שאנחנו מחכים לשני ג'ינג'ים קטנים. רק אתמול ניגבנו את הדמעות על ארבל, אגם וגדי, ומחר שוב. וירדן עוד רגע כאן.

ושוב אני שולחת לב גדול אדום לאחותו עופרי, שהפכה כבר לחלק מהלב שלי. רק לפני כמה ימים אמרה שהיא כבר לא יודעת איזה מסר להעביר. וואו עופרי, הצלחת. הצלחתם. המסר שלך, של המשפחה, היה חד וברור ועבר כל במה אפשרית. ירדן חוזר הביתה.

חוזר הביתה. ירדן ביבס, צילום: ללא קרדיט

"הייתי מעדיפה להישאר כל היום הזה בבית"אמרה לי ביום ההולדת של כפיר לפני שבועיים,יום אחרי יום ההולדת של הבן שלי. "אבל אנחנו לא מפסיקים להילחם". והיא והמשפחה לא מפסיקים לרגע להילחם. ידעו כל הזמן שהרגע הזה יגיע. הסוף של הרוע, ההתחלה של הלא נודע.

אני הולכת וחוזרת. מסתובבת חסרת שקט. איך יחזור. מתי. מה מכינים לו. וכמה זה משמח. וכמה זה עצוב ומפחיד. כי אי אפשר להתעלם מהעובדה שירדן הוא אבא, ועדיין אין ודאות מה קורה עם אישתו והילדים.

עולם שלם עבר כאן. לעופרי, האחות שלא מוותרת, נולד כבר יש ילד שלישי, והיום הוא כבן 7 חודשים. על ההריון גילתה תוך כדי הכאוס של אוקטובר. אוקטובר 2023, כן? ואנחנו כבר בפברואר 2025. קיווינו שירדן, ושירי והילדים יגיעו ללידה. לבחירת השם. שיבואו כמו ביום הולדת, ושירי תכין עוגת שוקולד, או שיזמינו קראק פאי שהם כל כך אוהבים, וזה יהיה שמח ואינטימי כמו שביבס חוגגים. והחלום הזה לא אבד, רק התרחק והתרחק, והבן של עופרי ודוד כבר בן 7 חודשים, ורק עכשיו, אם שום דבר לא ישתנה, ירדן חוזר. המסר שעופרי כל כך חיפשה להעביר בלא מעט מילים, עבר. ירדן בדרך הביתה.

יום אחד אולי נשב, ובטח יהיה לו מבט עייף כזה כשידבר על ניר עוז. על החיים של לפני. הוא לא מחפש פרסום, ירדן. גם המשפחה לא. אבל אמא פנינה ואבא ואלי, וכל המשפחה שומרת על הכוחות. וככה זה אחיות, לא מוותרות. "פעם הייתי צריכה לאיית את השם ביבס", צחקה איתי עופרי באחת הפעמים. היום רק תגיד ביבס וכולם מצדיעים. בתמונות שלמדנו להכיר היה לירדן ניצוץ בעיניים. יש לכולנו עכשיו משימה, להחזיר את הניצוץ הזה. לכולם. ואת שירי ואת הילדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...