בימים אלה ליבי מחולק לשלושה; ראשית, אני שמח עד מאוד על שובן של החטופות לחיק משפחותיהן. אנו מכירים את המשפחות, את סיפוריהן האישיים, ומודים על כך שהן שוחררו מידי מחבלי חמאס. מנגד, דאגתי לבני איתן הולכת ומעמיקה. איני רואה באופק דרך להשבתו, שכן נראה כי מדינת ישראל מיצתה את כל קלפי המיקוח שבידיה ונראה שנותרנו ללא אמצעי לחץ להשבת יתר החטופים.

והחלק השלישי שמעיק על ליבי הוא המחיר הכבד שאנו משלמים על חולשת ההנהגה. 15 חודשים לאחר 7 באוקטובר - תקופה שבה יכולנו לכבוש את עיראק ואת סוריה יחד - חמאס עדיין מכתיב תנאים במקום להתחנן על נפשו. יתרה מכך, שחרור המחבלים כעת עלול לגבות מחיר דמים בשנים הבאות, כפי שנוכחנו מהניסיון המר.

סוגיית החטופים מחייבת ראייה לאומית רחבה. עלינו לכבד את המשפחות השכולות ולוודא שבניהן אשר נפלו במערכה לא נפלו לשווא, ואת משפחות קורבנות הטרור הרואות את רוצחי יקיריהן משתחררים טרם זמנם.

כולם בבת אחת

קריאתי לממשלה: אם כבר בחרתם בדרך הכניעה, הביאו את כל החטופים הביתה בבת אחת. לא נסכים לסלקציה נוספת. אנו ב"פורום תקווה" מעריכים שחמאס תמיד ישאיר חטופים בידיו כשכבת מגן וככלי סחיטה. כל משא ומתן נוסף, במקום הפעלת לחץ צבאי מוחלט, הוא טעות אסטרטגית שתוביל לחטיפות נוספות בעתיד.

לצערי, מסע ההפגנות והקמפיין הציבורי למען החטופים, שהאפיל על סבלם של האלמנות, היתומים והמפונים מבתיהם, תרם למצב הבלתי נסבל שאליו נקלענו.

המציאות המרה היא שאנו משלמים היום על שנים של הרתעה שחוקה. כאב האבות והאימהות מנוצל על ידי ארגון טרור אכזרי שאינו מכיר בערך חיי אדם. בעוד אנו מקדשים כל חיים, הם הופכים את החמלה שלנו לנשק נגדנו. אולי הגיע הזמן להבין שמול אויב כזה, רק עמידה איתנה וסירוב מוחלט לכניעה יביאו בסוף לשחרור כל החטופים ולשינוי המשוואה באזור כולו. כהורה לחטוף, המילים הללו קשות לי במיוחד, אך כישראלי וכאדם המאמין בעתיד המדינה, אני יודע שזו האמת. את החטופים יש להציל אך ורק מתוך ניצחון והכנעת האויב, ולעסוק אך ורק במחיר שטרם גבינו ממנו.

ולך, איתן בני היקר, אני רוצה לומר: אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך ונלחמים בכל כוחנו להשיבך הביתה במהרה.

הכותב הוא אביו של איתן מור, המוחזק בשבי חמאס בעזה, ויו"ר "פורום תקווה"