בלי כפייה, רק קבלה ואהבה: כך מחבקים את העולים החדשים בישראל

לקראת השבת התכנסו כ-50 צעירים וצעירות בבית הכנסת של אכסניית אנ"א במצפה רמון להבדלה. סופיה, בעלת ראסטות בלונדיניות, שמתגוררת רק שנתיים בישראל, אחזה בנר. רפאל, עם כובע שעליו בובת מיניון קטנה ועם לק על אצבעותיו, שכבר הינו עולה ותיק, החזיק את כוס הקידוש ולינדה, באמצע, עם הגיטרה, שרה את המילים במבטא אמריקני בולט. בלי כפיה, בלי שיפוטיות, רק חיבוק ואהבה. קיבוץ גלויות בתמונה אחת. 

עשרות אלפי עולים חדשים הגיעו בשנים האחרונות ממדינות חבר העמים. לפני כשנתיים נרשם זינוק משמעותי בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה, עם מבול של עולים מכל המדינות דוברות הרוסית, וגם היום, על אף ולמרות מלחמת חרבות ברזל, יש אלפים רבים שבוחרים להגיע לארץ.

אך לצד היתרון הגדול של חזרת עם ישראל לארצו יש גם אתגר לא פשוט. רבים מהעולים הללו מגיעים לארץ לא רק מסיבות של ציונות אלא גם ממניעים כלכליים. לכן, לאורך השנים נרשמו לא מעט עולים שהגיעו לארץ ומיד לאחר שקיבלו סל קליטה המריאו למדינה שלישית על מנת להשתכן שם. במקביל, ישראל מתחרה במדינות חזקות במיוחד, כדוגמת גרמניה, שמוכנות להעניק הטבות רבות לאוקראינים שמשתקעים אצלם, מכיוון שמדובר בכוח עבודה טוב ואיכותי.

התגייסה למאבק לשחרור אסירי ציון וליוותה מאות עולים לארץ לאחר מלחמת המפרץ: הכירו את לינדה פרדס פרידבורג

מי שזיהתה את האתגר העצום הייתה לינדה פרדס פרידבורג. את החיבור שלה ליהדות ברית המועצות היא החלה כבר בגיל צעיר, כשבחרה ללמוד רוסית בתיכון אמריקני, בעיצומה של המלחמה הקרה. לאחר סיום לימודיה החליטה להתגייס למאבק לשחרור אסירי ציון, וב-1990, לאחר נפילת מסך הברזל, ותוך כדי מלחמת המפרץ, היא ליוותה מאות מהם בדרכם לישראל – ועלתה לארץ בעצמה.

שנתיים לאחר עלייתה ארצה, פרידבורג זיהתה בעיה משמעותית: למרות שכמיליון עולים הגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר, הם לא קיבלו את התמיכה הרגשית והלאומית הנחוצה להשתלבותם בחברה הישראלית. במיוחד הדאיג אותה מצבם של הצעירים העולים: "משקיעים המון בהבאתם ארצה, אבל אחרי שהם מסיימים את התוכנית הם נשארים לבד. הם לא מחפשים רק פתרונות כלכליים, אלא זקוקים לקהילה, לתחושת שייכות ובית, למשפחה חדשה במקום זו שנשארה מאחור".

ב-1992 היא יזמה את הפתרון הראשוני - טיולי סוף שבוע לצעירים עולים. יוזמה זו התפתחה, ובשנת 2010 היא הקימה רשמית את עמותת "שישי שבת ישראלי". תוכנית הדגל של העמותה היא סמינר בן יומיים המתקיים במקומות שונים ברחבי הארץ, המציע חיבור ליהדות וציונות מתוך גישה פתוחה ומכילה, במטרה לחזק את הקשר בין העולים למדינת ישראל ולעם היהודי.

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל פועלים אנשי "שישי שבת ישראלי" יחד עם הצעירים והצעירות במסגרות התנדבות שונות. סמנכ"ל התנועה, איליה ליפצקר, מספר כי ביוזמה שהגיעה מהעולים החדשים עצמם, נאספו כספים רבים על מנת לרכוש ציוד צבאי ללוחמים יוצאי חבר העמים. "זה לא מובן מאליו בכלל, מושג הצדקה אינו משהו שקיים במדינות המוצא שלהם. זה מחמם את הלב".

אמש (חמישי) התרחשה נקודת ציון חשובה בתולדות הארגון, עם חנוכת מרכז חדש בלב תל אביב, שישמש כבית לפעילותם וצפוי להוות נקודת מפגש חמה וקהילתית למאות עולים חדשים דוברי רוסית. את המרכז בחרו ב"שישי שבת ישראלי" לחנוך דווקא בחנוכה, בנוכחות עולים חדשים מרוסיה ואוקראינה, שרבים מהם הגיעו לישראל בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל.

אורח הכבוד באירוע היה הרב לאו, ניצול שואה, ששיתף את הקהל בסיפור אישי מרגש. הוא סיפר על הפעם הראשונה ששמע את השיר "מעוז צור" בילדותו בבוכנבולד, כשהיה הילד היהודי היחיד במחנה. אחד מדרי המחנה, יהודי זקן, אסף כפתורים, בדים ומעט נפט כדי לבנות מנורה, ולאחר שסיים, זעק "חנוכה היום", הדליק את המנורה והחל לשיר "מעוז צור". המעמד הזה, שבו כל הקהילה הצטרפה לשירה, הטביע בלבו של הרב לאו חותם עמוק.

"משמעות השיר 'מעוז צור' - לאחד אנשים ולעורר תקווה גם ברגעים הקשים ביותר"

"כשהגעתי לארץ, שמעתי את 'מעוז צור' שוב", סיפר הרב לאו. "הבנתי אז את המשמעות האמיתית של השיר, את הכוח שלו לאחד אנשים ולעורר תקווה גם ברגעים הקשים ביותר". הרב לאו פנה אל העולים החדשים ואמר: "אתם שרים את 'מעוז צור' היום, במדינה חופשית, ובבית שלכם. זהו נס גדול. אנחנו חייבים להמשיך ולהודות על הניסים האלה, להקים משפחות בארץ ולהישאר כאן לנצח".

דבריו של הרב לאו חברו לרגשותיהם של העולים החדשים. נטשה, עולה חדשה מרוסיה, שיתפה: "כשהגעתי לארץ, הרגשתי כאילו חזרתי הביתה. השיר 'מעוז צור' שנשמע בטקס הזכיר לי את סיפורי סבתא שלי על השואה. למרות השנים שעברו, הקשר בין הדורות והסבל שחווינו-לא אבד. היום, כשהוא נשמע שוב, אני מרגישה חלק ממשהו גדול יותר, ממשפחה אחת".