"אדם קדוש שכן בתוכו": סרן (מיל') עמית לוי הובא למנוחות בהר הרצל

רבים הגיעו לבית העלמין בהר הרצל בירושלים כדי ללוות את סרן במיל׳ עמית לוי (35) משומריה, מפקד צוות בגדוד סיור 6551, עוצבת חצי האש (551), שנפל בקרב במסדרון נצרים שבמרכז רצועת עזה. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

אלמנתו של עמית ז"ל, חן, עלתה לספוד לו: "הגעתי לרגע הזה שכל כך פחדתי ממנו כל החיים שלי. תמיד ידעתי עם מי אני חיה. היית הכי שלי והכי איתי, הכי מדהים והכי מסור. היית כל כך אוהב, אמיתי, מחובר לנצח. הכי חזק היית, הכוח שלי. רצינו לגדול יחד, לבנות בית, להזדקן, היו לנו מלא חלומות. אני פשוט רוצה אותך איתי, איתנו. למרות הקושי הגדול כל כך ברור שזה התפקיד שלך עכשיו, התגאית בזה".

צור, בנו בן התשע של עמית ז"ל, קרא על אביו קדיש מעל קברו:

עדיאל, אחיו הבכור של עמית, אמר בכאב: "עמית, אני לא יודע מאיפה להתחיל. בחר הקדוש ברוך הוא שאת ארץ ישראל ואת חירותנו נקנה בייסורים, ולא בדרך נס. אבל מי הם אלו ששווים את המחיר? מי הם אלו היקרים מפז שיש באדם ממה לשלם ולכפר על עם ישראל? מי הן המשפחות שלנו? נר ראשון של חנוכה הופך לנר זיכרון. אין נחמה על אבדה שכזו".

האם, אסתר, ספדה בדמעות לבנה: "עמית בן אהוב, אנחנו לא מאמינים ולא מעכלים את הבשורה המרה. בדיוק התקשרת וראית בווידאו את הילדים מדליקים, כל ילד, חנוכייתו. אמרת שבלילה אתם יוצאים לפעילות ושלא תהיה זמין. בלילה דפקו אצלנו בדלת, ושאלתי 'מי מהם?'. ליבי אמר לי שזה עמית, כי תמיד הוא עושה דברים גדולים. כל מה שעשית היה תמיד בצורה ערכית ומקצועית. כולם העריכו ואהבו אותך. כל מעשיך היו תמיד עם משמעות, תמיד חשבת קודם כל על עם ישראל, ולא על עצמך. כשסיימת את המסלול, וכל החיילים קיבלו את הסיכה אתה ניגשת אליי ונתת לי את הסיכה. אמרת לי, 'אנחנו זחלנו ועשינו ניווטים, אבל את לא ישנת בלילות, ואת הלכת איתנו בניווטים, והיית איתנו בכל רגע'. אוהבת אותך בן יקר, נוח בשלום".

בקיבוץ הקטן של חבל לכיש התכוננו לקיים את מסיבת החנוכה שהייתה אמורה להתחיל בשעה 14:00, אך התוכניות השתנו באופן טראגי ורבים מהתושבים הגיעו להר הרצל. מדובר בקיבוץ קטן של 120 משפחות.

נציג צה"ל ספד לעמית ז"ל: "לאורך שירותו הצבאי, התגלו בעמית יכולות פיקוד ומנהיגות מרשימות, בגינן יצא לקורס קצינים ושימש כמפקד צוות בסיירת. מפרוץ המלחמה, עמית הוביל את חייליו בשלושה סבבים ארוכים של לחימה מורכבת, הן בעזה והן בגבול הצפון. עמית בחר להמשיך בדרך השליחות, המנהיגות וההובלה, על פי הערכים שעליהם גדל והתחנך מבית. עמית היקר, נפלת בנר הראשון של חנוכה, חג שמסמל גבורה. במעשיך המשכת את דרכם של המכבים, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה, יהי זכרך ברוך".

אורי ניסים, חברו הקרוב מהיישוב ומהחטיבה סיפר ל"ישראל היום" על עמית: "היה אדם מדהים, גיבור בכל תחומי החיים, שלקח ברצינות כל דבר שעשה. משפחה הייתה אצלו לפני הכל - היה אב מסור לארבעה ילדים, שידע גם להנות ולצחוק איתם. דאג למשפחתו כמו אריה. היה מהנדס מכונות מקצועי ורציני, והשקיע בעבודתו בתעשיות הביטחוניות. התמיד בלימוד תורה ועבד על זה קשה. כמפקד, הצטיין בדאגה לחייליו, מילא אותם במוטיבציה, ותמיד דחף להשתדרג בציוד ובמקצועיות".

ראש ישיבת שבי חברון, הרב חננאל אתרוג: "אתמול הדלקנו נר, ובתוך החושך הגדול הנר שלך מאיר, ואנחנו עומדים בכל המלחמה הקשה הזאת ורואים איך כל מה שחלמנו, איך הפסקאות יוצאות מתוך הספרים ומתממשות לנגד עינינו. אתם מגלים לנו מי אנחנו, מי זה העם הזה, האור שלנו וטוב הלב. אני כל כך מתגעגע אלייך - אז אבא ואמא וחן? אתה מתתיהו, אתה יהודי, אתה חשמונאי, אתה יודע מה זה אור אמיתי. 

"ידע עם ישראל כולו, שאדם קדוש שכן בתוכו. עמית הוא הניצחון שלנו. האור של הבית שלכם - חן ועמית - בוקע, לכל עם ישראל שכל כך זקוקים לאור הזה. עמית תמיד ישב בבית השם, בחייו ובמותו".