ליאל נפצע בלבנון - והצליח לחזור לספורט שאהב: "אני שוב מרגיש חי"

ליאל גליקסמן, לוחם במילואים מקריית חיים, מעיד על עצמו שתמיד אהב את הים, את המרחבים, את הטבע. תהליך השיקום שהוא עובר בעקבות פציעה הפך כל אלו עבורו לחבל הצלה של ממש. "העובדה שמישהו מאפשר לך לצאת ולמצוא את עצמך מחדש היא מאוד משמעותית. הספורט מזיז ומחייה אותי, בלי זה לא הייתי חוזר לעצמי", הוא אומר.

גליקסמן (26) עוסק בחתירה במסגרת עמותת "אתגרים" כחלק מתהליך ההחלמה שלו. ב-9 באוקטובר 2023, במהלך היתקלות עם כוח רדואן של חיזבאללה, נפצע ברגלו אך המשיך בשירות המילואים עוד כחודשיים, "בעיקר עקב לחץ רגשי עלי שאשאר". הוא נעזר בעיקר בכדורים נגד כאבים, ובסופו של דבר פינה את עצמו לטיפול, ולאחר שעבר ניתוח נשלח לשיקום ביתי. "כשאתה נמצא בבית אחרי פציעה, מצב הרוח בשפל", הוא מספר. "היו הרבה מאוד קשיים, והדברים שנתנו לי כוח נפשי להזיז את עצמי היו ספורט ואמונה. העובדה שנפצעתי ברגל ניטרלה אותי למעשה מלעסוק ב-90% מענפי הספורט שעשיתי לפני כן, ואחרי הפציעה אתה צריך להמציא את עצמך מחדש".

מרגע הפציעה היוו עבורו המשפחה ובת הזוג שלו משענת, דחפו אותו להצטרף לפעילות של אתגרים ועודדו אותו לצאת ולפגוש אנשים. "הייתי כבר חודש ומשהו בבית ולא רציתי לראות אף אחד, והסבירו לי שהפעילות הימית של אתגרים היא במיוחד בשביל אנשים כמוני. הגעתי סקפטי, וזה פתח לי עולם שלם. שם הרגשתי שוב חי. השיט והחתירה בקיאקים הביאו אותי לנקודה שבה אני מרגיש הרבה יותר טוב מכפי שהייתי בתחילת הדרך. זה מקנה לי רוגע נפשי, אני יודע שיש ספורט שאני יכול לעשות, אני לא תקוע בבית. מעבר לכך, אתה לוקח את זה גם למקומות אחרים - משפר את הפיזיות שלך, יש לך יותר כוח לעבוד על הרגל, יותר כוח לעבוד על עצמך. אתה מקבל המון כוח לעשות דברים שהם לא מובנים מאליהם עבור מי שנפצע".

"רק לא להישאב לריקנות"

גליקסמן מספר כי מלבד השיקום הפיזי, הוא עובר מסע אישי שכרוך בהרבה כוח רצון, עבודה על ההיבט הנפשי וגיוס כמויות של מוטיבציה כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול. "אם אוותר לעצמי ואשאב למקומות שאני משתדל לא להישאב אליהם מבחינה נפשית - לא אוכל לקרוא לעצמי באמת לוחם גולני. עברתי משהו, נלחמתי, נתתי מעצמי, וככה אני צריך לדעת גם להילחם על השיקום שלי. הרבה מזה זה בזכות המתנדבים שעובדים איתנו. הם מדהימים, הכי אכפתיים ודואגים".

תמונה גליקסמן אתגרים?

בימים אלו יוצא לדרך מיזם משותף של אתגרים עם תנובה והמותג GO - "האתגריסטים" - שבמסגרתו יוקמו קבוצות מיוחדות של נפגעים ממלחמת חרבות ברזל שעברו אירוע דומה, כדי להשתקם יחד באמצעות ספורט. גליקסמן, כמי שנמצא בעיצומו של התהליך, שולח מסר לכל מי שמחפש את הכלים הנכונים להשתקם: "הטעות הכי גדולה זה להישאר בבית, כי אתה מגביל את עצמך. לצאת, לבנות מסלול ספורט בטוח שבמסגרתו אתה עובד על עצמך - זו התרופה הכי טובה. אני פועל מתוך רצון לחזור לשגרה, רק לא להישאב לתוך הריקנות הזאת, כי זה מביא אותך לתהום שקשה לצאת ממנה ואתה פשוט מרחיק ממך אנשים וגו רם לעצמך להרגיש לא מועיל, נדחק בתוך עצמך למקום חשוך במקום לצאת ולהקדיש לעצמך את הזמן היקר הזה. יש ל'אתגרים' המון להציע - רק לא להגיע להרגשה שאתה לא שווה כלום. אתה שווה הכי הרבה, עשית את מה שעשית, נתת את כולך במלחמה - ועכשיו תשקם את עצמך".

בחמש השנים האחרונות מלווה תנובה את "אתגרים" בתמיכה באירועים ובאספקת מוצרים המותאמים לעוסקים בספורט, ולמעשה מדובר כבר בשותפות לכל דבר. מנהלת אגף השיווק בתנובה, מיכל בצר: "תנובה היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ולכן מקפידה לתמוך בפרויקטים מגוונים בהתאם לזמן ולמקום. אנחנו משתדלים שהמותגים שלנו יהלמו את המיזמים שבהם אנו לוקחים חלק, וכך גם לגבי מוצרי GO שלנו.

"מדובר במוצר שמותאם לתזונת ספורטאים, כאשר המותג GO תומך בערכים של התמדה, נחישות וחתירה להישגים. לכן חברנו ל'אתגרים' בשנים האחרונות והקמנו כעת את המיזם מתוך הבנת הצורך העצום שנוצר בשנה האחרונה לפעילות שיקומית בגוף ובנפש, שתאפשר ליותר נפגעים להשתקם באמצעות ספורט. הדבר הזה ממש בנשמה שלנו, וכל העשייה הזו ממלאת את הלב, כי מעבר להיבט העסקי אתה גם רוצה להרגיש שאתה יכול לסייע לחברה הישראלית להיות במקום טוב יותר ולהחזיר למי שנתן כל כך הרבה למען המדינה.

"בתקופת הקורונה הבנו ש'אתגרים' באיזשהו משבר ושם התחברנו. בשנה האחרונה, כפי שכולנו יודעים למרבה הצער, כמות הנפגעים - פיזית ורגשית - עלתה דרמטית. 'אתגרים' נותנת מענה בטווח מאוד רחב בתחום הזה, והתפיסה של העמותה שאנחנו מאוד מתחברים אליה היא שספורט עוזר לשיקום הפיזיולוגי, אבל לא פחות חשוב מזה - לנפש. הם פועלים המון על תחושת המסוגלות, על היכולת, כל מה שאנחנו מכירים מהערכים של פעילות גופנית, וזה מאיץ תהליכים של שיקום בצורה דרמטית. יש בפעילויות הספורטיביות של 'אתגרים' מנעד שמאפשר לאנשים לדחוף את עצמם לקצה ולעשות דברים שהם לא עשו בעבר, שזה כשלעצמו נותן ערך נוסף".

קבוצות "האתגריסטים", כאמור, נפתחות בימים אלו במיוחד לנפגעי חרבות ברזל. בצר מסבירה כי המטרה היא להקים קבוצות המאגדות אנשים שמעוניינים לעסוק באותו ענף ספורט, באזור גיאוגרפי רלוונטי. המיזם יוצא לדרך ממש בימים אלו, ובערוצי התקשורת השונים יקראו תנובה ו"אתגרים" לאנשים להירשם או להפנות מישהו שהם מכירים, וכך לעזור לכל מי שצריך.

"בהסתכלות רחבה יותר, אחרי השיתוק שחווה המשק בעקבות 7 באוקטובר, הרגשנו בתנובה שיש לנו אחריות להניע את המשק, ואחד הפרויקטים שיצא לפני כשנה עם המותג GO - 'ספורט זה האוויר שלי' - נולד מתוך הבנת הצורך של הסביבה", מוסיפה בצר. "יזמנו פעילויות עם מתאמנים, מאמנים ופסיכולוג ספורט, שדיברו על החזרה לפעילות גופנית, וראינו אנשים מתעוררים לחיים. יש משהו בפעילות הגופנית - וזו לא הגזמה - שפשוט מציל חיים. זה חלק מהעשייה של המותג לאורך כל הדרך, ואני מאמינה בזה גם אישית. זו זכות גדולה שיש לנו לעשות פרויקטים כאלה".

שיקום זה מסע

ניר הכהן, מנכ"ל "אתגרים", מספר כי העמותה נולדה מיוזמה של נכי צה"ל שחברו למומחי שיקום, ומשם נרקם החלום והחזון של ספורט אתגרי במרחב הציבורי, עם הקהילה ובליבה, כחלק מתהליך השיקום. המלחמה, לדבריו, הפגישה את העמותה מחדש עם נקודת המוצא שממנה נולדה וצמחה, בשל ריבוי הפצועים והנפגעים: "היו לנו כמה אתגרים - לחזור לפעילות סדירה במסגרת המגבלות, לבחון איפה אנחנו רלוונטיים עבור קהילות המפונים, לתקוע יתד משמעותי יותר בפעילות השגרתית שלנו בשדרות ובכל עוטף עזה, ובעיקר הקמת קבוצות לנפגעי המלחמה, ופה נפגשנו עם 'האתגריסטים' של תנובה והמותג GO. לא מדובר רק בנפגעי צה"ל אלא גם בשורדי פסטיבל נובה. אנחנו עומדים לפתוח בקרוב, יחד עם הביטוח הלאומי, קבוצת שיט לאנשים מהקהילה הזו שעברו חוויה מטלטלת".

הכהן מדגיש כי יש ערך להומוגניות של קבוצות "האתגריסטים" ולעובדה שיורכבו מאנשים שחוו חוויות דומות: "זה מייצר נקודת פתיחה דומה, אתגר משותף, וגם הבנה וסביבה מאוד נכונה בתוך הקבוצה. המהות - וזה הסיפור של 'אתגרים' שבא לידי ביטוי בקבוצות האלה - היא שבספורט יש כוחות ריפוי מאוד חזקים, לגוף ולנפש. אנחנו מקפידים על מפגשים שבועיים כדי לייצר משהו שהוא המשכי, כי שיקום זה מסע, לא אירוע חד פעמי. לאחר הטיפול והשיקום בבית החולים מגיע שלב ההשתלבות המחודשת בקהילה, שם אנחנו פוגשים את האנשים הנפלאים הללו.

"העובדה שאפשר לחזור ולעסוק בספורט שהכרת לפני הפציעה, כשכל מה שנדרש מלבד מוטיבציה אישית זה ליווי מקצועי והתאמות נדרשות - כל זה נותן כוחות לחיזוק החוסן האישי, והיכולת לחזור לשגרה האישית, החברתית והמשפחתית שהיתה לפני הפציעה.

"השילוב של הספורט במרחב הציבורי, עם קבוצה של אנשים כמוך, עם מתנדבים נפלאים שמלווים ועם הדרכה מקצועית - זה שילוב מנצח שמחזק את הנפש, את הביטחון, את ההבנה שכמעט הכל אפשרי. המשתתפים לא מתביישים, לא מתחבאים בבית, עושים את זה עם הקהילה, בלב הקהילה ועם המון גאווה בלב וזה מאוד חשוב, כי אחד הדברים המורכבים זה לצאת חזרה אל היומיום, אל השגרה. עצם העיסוק בספורט נותן מחדש ביטחון ביכולות הפיזיות והמוטוריות.

"עוברים פה תהליך אישי שמוביל למקומות שהם חדשים, אבל של שגרה מבורכת - בלי לייפות את המציאות, בלי לוותר על המהמורות ועל הקשיים, אבל עם כיוון והתכוונות מאוד ברורים. וזה הכוח של הפעילות הזאת. יש מי שמוצא את זה על סירה בים, בחתירה בקיאק, על אופניים או בריצה".

סיטואציה רגישה ועוצמתית

אחד המדריכים המקצועיים באתגרים (לצד כ-1,500 מתנדבים) הוא עדי רון מכוכב יאיר, שמעיד גם הוא על האופי השונה של פעילות העמותה ב־41 החודשים האחרונים. "כבר בתחילת המלחמה הבנו שאנחנו כלי ומנוף לשיקום ולתמיכה באנשים שנפצעו. מה שאנחנו יודעים לעשות זה להנגיש את הכלי הטיפולי, שבמקרה שלי הוא הים והטבע, למי שצריך אותו. כולם צריכים אותו, אבל בוודאי מי שמתמודד עם טראומה. אנחנו לוקחים עם כל אחד מהמתאמנים חלק באתגרים שעומדים בפניו, כחלק מהשיקום. מבחינתם, הפעילות מחזירה אותם עד כמה שאפשר למה שהיו לפני הפציעה, אולי אפילו חושפת אותם לתחומים שלא הכירו קודם לכן".

רון מספר כי מי שמגיעים לעמותה שואפים לחזור לחיים שהיו להם ומדברים לא מעט על הרגע שבו יוכלו להשלים פערים מתקופת השיקום: "כל הסיטואציה הזו מאוד רגישה ועוצמתית עבורם - הפציעה, ההתמודדות איתה וההחלמה. אנחנו רוצים לעזור להם לעשות משהו בפעם הראשונה אחרי הפציעה, וזה כאשר הנפגע לא מגיע בנקודת שיא אלא בשפל. אנחנו מאתגרים אותו לראות איך אפשר להתמודד באמצעות הכלים שאנחנו נותנים ועם הליווי שלנו, כדי שנעבור את זה ביחד. במקומות האלה הם גדלים וצומחים.

"הם אומרים לי על הים: 'אני מגיע לפה, יש לי שקט, אני משאיר את כל הצרות מאחוריי. אני עכשיו במים, מתמודד עם הדברים הקטנים כמו יציבות על הגלים, לחתור נכון ולהגיע לנקודת הסיום. אני מצליח להרים את הראש, אני רואה את הים ואת החוף מהצד השני, ומצליח להשיל מעלי את כל הצרות למשך שעתיים-שלוש, עם ראש נקי ממחשבות'. הפידבק הזה מהם מאוד משמח אותי. אני גאה מאוד על הזכות שניתנה לי להשתתף בתהליך ולתרום את חלקי לאנשים היקרים שמגיעים אלינו, ולסייע בהנגשת הים והספורט הימי ובשיקום ובפריחה של כל אחד מהם".

רון מדריך בעמותה כבר 20 שנה, מאז היותו סטודנט באוניברסיטה. "ראיתי שמחפשים מדריכי שיט ובדיוק סיימתי הכשרת סקיפרים, וכמי שעסק גם בשנות הנעורים בהדרכה, במסגרת תנועת נוער, החלטתי שזה יכול להתאים לי. עשרים שנה אחרי, אני עדיין מקפיד להגיע לפחות פעמיים בשבוע לים".