מירוץ נגד הזמן: "החטופים לא ישרדו חורף נוסף בעזה"

"אני חוששת מעוד חורף שאלון נמצא בעזה", אומרת עידית אהל, אמו של אלון בן ה-23 שנחטף מהמסיבה ברעים. "כל יום גובה מחיר כבד, והיכולת שלהם להתמודד עם זה שהם לא רואים אור יום הולכת ונחלשת". בתיק שהכינה לקראת שובו, היא כבר החליפה את בגדי הקיץ בבגדי חורף.

100 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה, שורדים 433 ימים של התעללות, רעב ואימה. המשפחות מזהירות שהחורף מהווה סכנה מוחשית לחייהם - הירידה במשקל ובאחוז השומן בגופם מקטינה את ההגנה מפני הקור, בעוד שהם מוחזקים בתנאים תת-אנושיים מתחת לאדמה.

"החורף הוא מאוד משמעותי מבחינת חשיפה למחלות חורף ומחלות זיהומיות", מסבירה ד"ר נויה שילה, רופאת השבים במרכז הרפואי שיבא. "אבל הבעיה המשמעותית הזאת מתגמדת אל מול הטראומה האיומה והתנאים הבלתי אפשריים של השבי. הם קבורים עשרות מטרים מתחת לאדמה בלי אוכל, מים ותנאים היגייניים בסיסיים".

"הדאגה מאוד גדולה בכל רגע נתון", אומר יאיר מוזס, בנו של גדי מוזס בן ה-80 שנחטף מניר עוז. "אנחנו לא יודעים איפה אבא מוחזק, איזה תנאים יש שם, אם נתנו לו משהו לשמור על חום הגוף ואם הוא ישן על הרצפה או יש לו שמיכה". מוזס הוא אחד מ-29 תושבי ניר עוז שעדיין בשבי.

במרכז הרפואי שיבא ממתינים להחזרת החטופים עם צוות רחב של רופאים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע. "למדנו שזאת טראומה עצומה לגוף ולנפש", אומרת ד"ר שילה. "זו התמודדות לכל החיים - לא רק לחטוף ששב אלא לכל המעגל סביבו".

"אסור שנאבד את הרגש ונחיה על אוטומט – זו הסכנה הכי גדולה", מזהירה עידית אהל. "להפקיר את החטופים בשבי יהיה לזה השלכות על החיים של כולנו כאן במדינה. כל אמא ואבא שמצטרפים למחאה זה קריטי, כי לוותר על אלון זה לוותר על העתיד של הילדים שלכם".