״אני כאן, כילדה שראתה את התופת, ומבקשת מכם: אל תפסיקו להילחם עבורם"

זיכרונות מהשבי של ילדה בת 14: "אחרי 50 יום בשבי הודיעו לנו שנשתחרר. אבל אז גילינו שאמא שלי נשארת. בבוקר הם הכינו אותנו ליציאה, אבל לא את אמא שלי". כך סיפרה הערב שורדת השבי הילה רותם שושני (14) בעצרת משפחות החטופים בכיכר החטופים.

על רקע הסרטון של החייל החטוף עידן אלכסנדר והחבל ההולך ומתהדק על צווארם של החטופים אמרה שורדת השבי הילה רותם שושני: ״אני כאן, כילדה שראתה את התופת, ומבקשת מכם: אל תפסיקו להילחם עבורם. הם יכולים לחזור – הם חייבים לחזור".

כזכור, שושני רותם שוחררה משבי החמאס לאחר 50 ימים יחד עם חברתה אמילי הנד. אמה רעיה שוחררה 4 ימים אחריה. "באותו בוקר, התעוררתי ב- 6:29 לאזעקות וטילים, הערתי את אמילי, שישנה אצלי, ורצנו לממ"ד. שמענו קולות בערבית מחוץ לבית. ניסינו להרגיש מוגנות מאחורי הדלת, אבל היא לא הייתה נעולה והם פשוט נכנסו. אמילי ואני היינו בטוחות שנהרג. לא חשבתי שיש דבר כזה - חטיפה. קיוויתי שיהיה צבא בקיבוץ, שיעזור. אבל כשיצאנו החוצה, לא היה אף אחד. רק אנחנו והמחבלים. הם הוציאו אותנו מהבית, דחפו אותנו לרכב, חמישה מחבלים ישבו עלינו ונסענו בדלתות חצי פתוחות. ראיתי עגלה וסוס, ואנשים סוחבים טלוויזיות. הכל נראה כמו סרט רע".

על הימים בשבי סיפרה: "הדירה הראשונה שבה הוחזקנו היתה חשוכה ומלוכלכת, הייתי מיובשת וצמאה. אבל אמא שלי שמרה עליי ועל אמילי ותמכה בנו בכל דרך אפשרית – דאגה שנאכל, והרגיעה. גם כשהיה לה קשה". כששוחררה, הילה עזבה את עזה לא אמא שלה רעיה לאחר שהמחבלים הפרידו ביניהם: "אחרי 50 יום בשבי הודיעו לנו שנשתחרר. אבל אז גילינו שאמא שלי נשארת. בבוקר הם הכינו אותנו ליציאה, אבל לא את אמא שלי".

"היא הבינה שמשהו לא בסדר. בערב אמרו לה שהיא נשארת ואותנו לוקחים. לפני שהפרידו בינינו, חיבקתי אותה ואמרתי לה: 'אני אהיה בסדר' ויצאנו בחושך בלי לדעת מה יקרה, עד שהגענו לישראל. הבנתי שאני חופשיה, אבל רק חמישה ימים אחר כך אמא שוחררה. לא ישנתי עד שהתחבקנו והרגשתי שהיא איתי".

היא פנתה לקהל וסיפרה: "אני עומדת על הבמה הזאת הערב, כי חשוב לי שתדעו - החיים בשבי הם לא חיים. הם גיהינום. אף אחד, בטח לא ילדים, לא צריך לעבור דבר כזה. ראיתי דברים שאף ילדה לא אמורה לראות – יריות, בתים בוערים, גופות של אנשים שהכרתי. שמעתי קולות של פחד ושל כאב. הרגשתי רעב, צמא, וחוסר ודאות שלא נגמר" על החטופים שעדיין בשבי אמרה: "421 ימים וכל יום הוא סיוט שלא נגמר. אין להם אוכל, אין להם מים, אין להם אוויר, אין להם זמן והם צריכים אותנו - את הקול שלנו. זה בידיים שלנו לדאוג שיחזרו לחיים, לבית, למשפחה".
 

גם שורדת השבי חן גולדשטיין אלמוג הגיעה לכיכר החטופים וסיפקה: ״הבנות שנפרדנו מהן במנהרה לפני שנה ביקשו מאיתנו להילחם בשבילן, שלא יישכחו אותן, ביקשו שנלך לעצרות. אני יכולה להעיד שהן עשו שם הכל כדי לשרוד ולחיות ולתפקד כשהן פצועות וחבולות פיזית ונפשית״. עוד הוסיפה: "״יש שאומרים שהחזרה שלנו הביתה הייתה נס. אני מסכימה ומבינה את זה, היום יותר מתמיד. אבל באותה נשימה אני גם זוכרת שזהו נס מעשה ידי אדם. אנחנו יודעים שזה אפשרי, רק צריך לרצות מספיק״. חן שוחררה משבי החמאס לאחר 51 יחד עם שלושת ילדיה: אגם, גל וטל. בעלה נדב ובתה ים נרצחו ב-07.10.