420 ימים מאז התרחש טבח השבעה באוקטובר. היום (שישי) מציינים שנה לעסקת החטופים בה שוחררו בשש פעימות - מבוגרים, נשים, בני נוער וילדים. במסגרת הפעימה השישית של עסקת החטופים, שוחרר הנער בן ה-17, איתי רגב, מיד לאחר אחותו מיה רגב, ששוחררה בפעימה החמישית. מיה ואיתי בילו במסיבת הנובה יחד עם חברם עומר שם טוב, שם נחטפו השלושה אל תוך רצועת עזה. רגב פרסם ברשתות החברתיות על עומר, איתו היה מוחזק בשבי 56 ימים - "לא חשבתי שתעבור שנה והוא עדיין יהיה שם".
איתי מתאר בפרסום שלו את השינוי העמוק שעבר בחייו מאז אותו יום גורלי.
"היום לפני שנה קיבלתי את החיים שלי במתנה", כתב רגב. "בשנה הזאת התחלתי להסתכל על החיים בצורה קצת שונה. החיים שלי השתנו מקצה לקצה ואני מעריך דברים הרבה יותר כי החיים לא מובנים מאליהם".
רגב הדגיש את המשמעות העמוקה של המשפחה ואת הערך החדש שהוא מעניק לחיים, תוך שהוא מביע צער וכאב על חברו, שמוחזק בשבי למעלה משנה ולא ידוע מה מצבו: "לפני שנה בדיוק הייתה הפעם האחרונה שראיתי את עומר בחיים. לא חשבתי שתעבור שנה והוא עדיין יהיה שם. זה לוקח יותר מדי זמן".
אסור לנו לאבד תקווה
שנה מאז שוחררו בחיים 117 בני אדם ישראלים במסגרת עסקת החטופים. ימי שהיוו ניתוק רגעי מכל האימה ותחושת תקווה עבור כל מדינת ישראל. השמחה הייתה ועודנה מהולה בעצב עבור אלו שנשארו מאחור בשבי החמאס. רבים מן המשוחררים מעידים על מי שהעבירו איתם את הזמן בשבי כי נרקמו עימם יחסים הדדיים של תחושת תמיכה וביטחון.
כבר מעל שנה שאותם אזרחים ששוחררו ויתר המדינה, תוהים האם השבויים שעדיין נמצאים בעזה מרגישים איזו תחושת ביטחון, או לפחות אוחזים בתקווה. מה שבטוח, לנו אסור לאבד את התקווה. עלינו לאחוז בה ולהאמין שמישהו שם שומע, וכי הם יחזור אלינו בשלום במהרה.
