מקומם: בחלק מבתי הדין הרבניים – האישה אשמה גם כשהיא קורבן אלימות

מחקר חדש חושף תמונה מדאיגה על היחס לאלימות במשפחה בבתי הדין הרבניים.

במחקר, שנערך על ידי עו"ד ניצן כספי שילוני ופרופ' רונית עיר-שי מאוניברסיטת בר-אילן, נבחנו פסקי דין שעסקו באלימות במשפחה בהקשר של טענות לגירושין. מהממצאים עולה כי הרכבים מסוימים בבתי הדין מתייחסים לאלימות במשפחה כאל התנהגות שגרתית בזוגיות, שאינה בהכרח מצדיקה גירושין. המחקר עתיד להתפרסם בכתב העת "משפט וממשל".

אחד המקרים המוצגים במחקר עוסק באישה שהתלוננה כי בעלה זרק לעברה קופסה של כדורים ואיים "לחפור לה בור". בעקבות האירוע היא עזבה את הבית ודרשה גירושין. בפסק הדין, שניתן בשנת 2019 בבית הדין הרבני בירושלים, תיארו הדיינים את המקרה אך פסקו כי מדובר בתגובה "דרסטית" מצד האישה וכי המקרה אינו מצדיק גירושין אלא טיפול והדרכה מתאימה.

במקרה נוסף, שהובא בפני בית הדין בירושלים בשנת 2016, טענה אישה כי בעלה חנק אותה, הכה אותה ואנס אותה באלימות. האיש הורשע בבית משפט על מעשיו, אך הדיינים קבעו כי האלימות התרחשה בעקבות תביעת הגירושין שהגישה האישה, ולכן היא נושאת באשמה.

מהמחקר עולה גם שבתי הדין אינם נוטים להאמין לנשים המתלוננות על אלימות. במקרה משנת 2019, אישה הציגה ראיות לכך שבעלה איים עליה ונקט אלימות פיזית וכלכלית כלפיה, כולל מכתב עם תמונה של חבל תלייה והקלטה שבה נשמע אומר: "אני מחכה שתמותי". למרות הראיות, דחו הדיינים את תביעתה ואף נזפו בה על כך שהגישה "תלונת שווא".

מסקנת המחקר מדגישה כי אף שבתי הדין מכירים בכך שאלימות במשפחה היא תופעה שלילית, במקרים רבים הם נוטים להאשים את הקורבן או להמעיט בחומרת המקרים. בכך, נשים נפגעות אלימות מוצאות עצמן נאשמות במקום לקבל הגנה.