אביגיל נאבקת עד להחזרת חברה הטוב מהשבי: "כל הזמן חושבת על עומר"

אביגיל וורד למדה בבתי ספר יהודיים בניו-יורק כל חייה. היא תמיד הייתה מחוברת לחיים ישראליים, הייתה פעילה בתנועות נוער והשתתפה במחנות קיץ.

באותן מסגרות היא גם פגשה את עומר נאוטרה. השניים הכירו בכיתה ט' והפכו לחברים טובים כמעט מיד. "עומר הוא פשוט ילד טוב, תמיד היה, מגיל צעיר. תמיד היה ניגש ומציג את עצמו לילדים החדשים ומשתף את כולם. הפכנו לקרובים מאוד מהר. הוא תמיד היה מכין לנו חומוס מעולה, ישראל תמיד הייתה חלק גדול מהזהות שלו. עומר היה גם נשיא קבוצת הנוער, היה קפטן של קבוצות ספורט, תמיד היה מנהיג. עומר הוא חבר מדהים, אדיב, אכפתי, אכפת לו מהכל. פשוט יש לו נשמה גדולה", סיפרה אביגיל.

אביגיל מספרת שבשנה האחרונה בתיכון עומר התלבט אם ללכת ללמוד באוניברסיטה או ללמוד במכינה בישראל למשך שנה. "הוא החליט ללכת לישראל, למכינה. אמרתי לו שהוא לא יחזור לארצות הברית, ידעתי שהוא כבר ישאר בישראל, וזה מה שקרה. הוא הרגיש אחריות לחזור ולתרום לישראל". עומר אכן נשאר בישראל והתגייס.

ב-7 באוקטובר 2023 אביגיל, כמו שאר העולם, נחשפה למתקפה האכזרית על ישראל. "ישר התחלתי לשלוח הודעות לכל מי שאני מכירה בישראל וכמובן גם לעומר. שמעתי מכולם חוץ ממנו. אמרתי לעצמי שהוא בטנק והוא נלחם אז בטח בגלל זה הוא לא זמין. רק ביום שני גילינו שהוא חטוף. אני שבורה מאז, מרגישה חסרת אונים. הייתי אז בפנסילבניה, יצרנו קשר עם המשפחה וכל הזמן שאלנו מה אפשר לעשות, פשוט פעלתי לעורר כמה שיותר מודעות למצבו. התקשרנו לנציגי הציבור שלנו במדינות כדי להילחם עבורו. זה לא מרגיש מספיק".

אביגיל נחתה בישראל בחודש אוגוסט האחרון כדי להתחיל תוכנית של ''מסע-מורים'', במסגרתה היא מלמדת אנגלית בבית ספר בראשון-לציון. "תמיד חשבתי על האפשרות להגיע ארצה. אני אוהבת לעבוד עם ילדים ורציתי לבדוק את ההזדמנות הזאת".

תוכנית ''מסע מורים'' מציעה הזדמנות לצעירים ממדינות דוברות אנגלית להגיע לישראל וללמד אנגלית מדוברת בבתי-ספר בישראל, בדגש על הפריפריה.

המשתתפים משתלבים בבתי הספר ולצד לימוד אנגלית, הם גם מפתחים קשרים משמעותיים עם הילדים, הצוות והקהילה. אביגיל החליטה להגיע למרות המלחמה כי הרגישה שהיא צריכה להיות בישראל: "הרגשתי בקמפוס שלי שאין הבנה למצב שלנו עם החטופים והרגשתי שאני רוצה להיות עם אנשים שמרגישים כמוני, לא להיות בודדה בתחושות האלו. אני רוצה להיות פה כשעומר מגיע הביתה. אני אופטימית ומאמינה שהוא יחזור, הוא חייב".

״בינתיים אני מלמדת בבית-הספר ומרגישה שאני תורמת. הילדים בבית ספר מתוקים וגם המורה". מספרת אביגיל. "אבל לא משנה מה אני עושה לאורך היום, אני כל הזמן חושבת על עומר. אני מדברת איתו כל יום. אני אומרת לו שכשהוא יבוא הביתה כולנו נחכה לו ונטפל בו כי הוא טיפל בנו כל כך הרבה ועכשיו תורנו להחזיר לו, ולהחזיר אותו הביתה. כולם מתפללים עבורו".