"דמיינתי את המפגש עם המשפחה - זה מה שהחזיק אותי": חטופים ששבו הביתה מספרים על האימה והתקווה

400 ימים מפרוץ המלחמה, שלושה חטופים מספרים על הכוחות הפנימיים שעזרו להם לשרוד את הימים האפלים בעזה • "מצאתי את עצמי מחפשת משמעות" אומרת ספיר כהן, לואיס הר משתף: "ידעתי שאסור לי לוותר, לא רק בשבילי, אלא בשביל הקרובים שלי", ואופיר אנגל מספר על המפגש עם יוסי שרעבי שחיזק אותו • סיפור של אמונה, משפחה ותקווה

הפרחת בלונים בכיכר החטופים בתל אביב. צילום: גדעון מרקוביץ'

400 ימים חלפו מאז 7 באוקטובר כאשר 101 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס. שלושה חטופים, ששוחררו או חולצו מהשבי, ספיר כהן, לואיס הר ואופיר אנגל מספרים ל"ישראל היום" 

"הבנתי שאני שם בשליחות" 

ספיר כהן (27): נחטפה מניר עוז, שוחררה בנובמבר 2023 בעסקת חטופים.

ספיר כהן מקריית אתא נחטפה מניר עוז יחד עם בן זוגה סשה טרופנוב ובני משפחתו. הם היו בביקור אצל משפחת טרופנוב כשפרצו המחבלים לבית, רצחו את אב המשפחה ויטלי וחטפו לעזה את ספיר, בן זוגה סשה (29), אמו ילנה (50) וסבתו אירנה (77). ספיר, ילנה ואירנה שוחררו בעסקת החטופים בנובמבר 2023

ספיר כהן, צילום: יהונתן שאול

במהלך ימי השבי הארוכים, הדבר שהחזיק אותי היה ההבנה שאני לא שם במקרה. במציאות הקשה והאכזרית שבה הייתי, מצאתי את עצמי מחפשת משמעות. אני אדם מאמין, ואמרתי לעצמי שאם הגעתי לכאן, אולי יש לזה סיבה.

ראיתי את האנשים סביבי - בחורה מכווצת בתנוחת עובר בפינה, וגבר ששכב בעיניים עצומות, מסרב להתמודד עם המציאות. ברגעים האלה עלתה בי תחושה חזקה: אולי אני כאן כדי לעזור לאחרים. נזכרתי במשאלה האחרונה שלי לפני שהכל התחיל - לעשות משהו משמעותי באמת.

הבנתי שהמשאלה הזו התגשמה באופן שלא תיארתי לעצמי. אלוהים שלח אותי לכאן עם מטרה, כדי להיות כתף לאלו שסביבי, להעניק תקווה במקום שאין בו כמעט כלום. מהרגע שהחלטתי שזו המשימה שלי, התפוגג הפחד. לא חשבתי יותר על מה שיקרה לי או אם אשרוד. במקום זה, שמתי את החרדות בצד והפכתי לאדם שמלא באומץ ובכוח פנימי. תחושת השליחות הזו היא שהחזיקה אותי והעניקה לי את היכולת להתמודד עם הימים האפלים ביותר.

"המשפחה היתה האור בחשכה"

לואיס הר (70) נחטף מניר יצחק, שוחרר במבצע צבאי לאחר 129 ימים

לואיס הר, אב לארבעה וסב ל־10 נכדים, נחטף עם בת זוגו קלרה מרמן (63) ובני משפחה נוספים מביתם בניר יצחק. המחבלים פרצו לממ"ד שבו הסתתרו וחטפו את כל החמישה, כולל את אחותה של קלרה, את בתה ואת אחיה פרננדו. שלוש הנשים שוחררו בעסקת נובמבר 2023, ואילו פרננדו ולואיס חולצו על ידי כוחות צה"ל

במהלך 129 הימים שבהם הייתי בשבי, מה שהחזיק אותי היה התקווה והמחשבות על המשפחה שלי. בכל רגע של פחד ואי־ודאות דמיינתי את פניהם, את החיוכים שלהם ואת החיבוקים החמים שהיו לי לפני הכל. זה היה העוגן שלי, האור בתוך החשכה שמסביב. בכל פעם שהייאוש ניסה להשתלט, הזכרתי לעצמי שיש לי למה לחכות - שיש לי אנשים שאוהבים אותי ומחכים שאחזור.

לואיס הר, צילום: גדעון מרקוביץ'

הזיכרונות מבית, הקולות והצחוק של הילדים שלי, מילאו אותי בכוחות שלא ידעתי שיש בי. הם היו התקווה שהתעקשתי להחזיק בה. למרות הסבל והכאב, דמיינתי את היום שבו אחזור לחיים שלי, היום שבו אראה את המשפחה שלי שוב ואחבק אותם חזק.

ההבנה שהם סומכים עלי ושאני חייב להיות חזק בשבילם נתנה לי אומץ. היא עזרה לי לקום כל יום מחדש ולשרוד את הרגעים הקשים ביותר. ידעתי שאסור לי לוותר, לא רק בשבילי, אלא בשבילם. התקווה הזו הפכה להיות חלק ממני בכל שנייה בשבי, היא זו שהצילה אותי ונתנה לי את הכוח להמשיך הלאה.

"האמנתי שלא שכחו אותנו"

אופיר אנגל (18) נחטף מבארי, שוחרר בנובמבר 2023 בעסקת חטופים

אופיר אנגל מקיבוץ רמת רחל נחטף מבית משפחת שרעבי בבארי, שם שהה עם בת זוגו יובל. המחבלים פרצו לבית שבו היו יוסי ונירה שרעבי ובנותיהם, הובילו אותם בשבילי הקיבוץ ולבסוף חטפו את יוסי שרעבי, אופיר ואחרים. משפחתו ניהלה מאבק בינלאומי להחזרתו עד לשחרורו בעסקת החטופים בנובמבר 2023

אופיר אנגל, צילום: אפרת אשל

מה שנתן לי הכי הרבה תקווה זו האמונה שהמשפחה שלי ועוד רבים אחרים עושים כל מה שהם יכולים כדי להחזיר אותנו הביתה כמה שיותר מהר. שהאנשים, בעיקר אלה שיצאו לרחובות, לא שכחו אותנו לשנייה אחת. זה נותן המון תקווה שלא שוכחים אותך ורוצים שתחזור בכל מחיר.

בשבי הייתי עם יוסי שרעבי ועמית שני. (ב־16 בינואר הודיע קיבוץ בארי כי יוסי נרצח וגופתו מוחזקת בשבי חמאס; נ"ד) יוסי עזר לי לשמור על התקווה, דיברתי איתו המון והוא נתן לי כוח. הוא אמר לי כל הזמן שנחזור הביתה. באותה תקופה לא ידענו מה קורה בחוץ, אבל היו רגעים של מחשבות אם זוכרים אותנו, ומה עושים כדי להחזיר אותנו הביתה. פשוט מאוד, קיווינו שנלחמים עלינו.

אני רוצה לומר למקבלי ההחלטות שהדבר הכי חשוב שצריך לעשות כרגע הוא להחזיר את החטופים הביתה. הם שם והם סובלים מאוד, ואנחנו והמשפחות שלהם צריכים אותם פה. גם העם שלנו לא יוכל להתחיל להשתקם בלעדיהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר