הצעה שלא כדאי לסרב לה

חיסולו של יחיא סינוואר טלטל את עולמן המרוסק ממילא של משפחות החטופים. ההורים, האחיות והאחים, הבנות והבנים של 101 החיים והמתים הנמצאים עדיין בעזה.

ראשית, טוב עשה דובר צה"ל שהבהיר מייד שלא היו חטופים סביב המרצח, גם בשל ההערכות שרווחו שלפיהן סינוואר נע ממקום למקום כשסביבו חטופים, המהווים ערובה לביטחונו. שנית, לאחר שדבר זה פורסם, עלתה השאלה אם חיסולו יגדיל או יקטין את הסיכוי להסדר להחזרת החטופים.

בהצהרה מצולמת מראש לתקשורת, ראש הממשלה אמר שיימשכו המאמצים להשיבם. הוא גם הוסיף הבטחה לעזתים: כל מי שיביאו לגילוי מקום הימצאם של חטופים - חייהם יינצלו. טוב שאמר את הדברים הללו, אך במצב הכלכלי הרעוע שם, ראוי היה להוסיף פרס כספי משמעותי, שיהווה תמריץ להציל את חייהם של החטופים.

כמו כן, המצב החדש שבו נמצאת הנהגת חמאס בשעה זו, בטרם מונה לה מפקד חדש, יכול להוות ציר משמעותי להצלתם של החטופים. על ראש הממשלה ועל צוות המו"מ לצאת מתוך הקונספציה שהנחתה אותם עד כה, ולהניח על השולחן הצעה שבלשון "עבריינית" קוראים לה "הצעת ראש הסוס". משמע: הצעה שאי אפשר ושלא רצוי לסרב לה. למשל, להודיע על סיום מיידי של המלחמה ברגע שכל החטופים יהיו בידינו.

חייבים למהר ולעשות זאת, כדי שניתן יהיה להתחקות אחר מקומות הימצאן של גופות החטופים שנרצחו בשבי או שגופותיהם נלקחו לעזה. הזמן דוחק. אתמול קיבלנו דוגמה חיה למתח הרב שהחברה הישראלית נמצאת בו. ללא שום ידע מבוסס, פרחו שמועות שלפיהן הוחזרו חטופים, חיים ומתים, עד שדובר צה"ל הבהיר שאין שחר לשמועות. שוו בנפשכם מה עבר על המשפחות בשעות הללו.

צעד ראשון לתחילת הריפוי

למלחמה היו שתי מטרות. האחת היתה להחזיר את הביטחון לדרום, וזה יקרה בעקבות חיסולה של צמרת חמאס, ובראשה סינוואר, ובעקבות ההרס העצום בעזה. המטרה השנייה היתה להחזיר את כל החטופים. לכל ברור שבלי השגת שתי המטרות הללו, אין סיכוי לתחילת הריפוי של החברה הישראלית, וגם לא לתמונת ניצחון. ביום חמישי הקרוב נציין את התאריך העברי למחדל. זוהי העת למעשה מנהיגותי מן המעלה הראשונה.

ראש הממשלה, שכטב"ם שוגר אתמול מלבנון לעבר מעונו בקיסריה, מבין כעת מה עוברות המשפחות. למזלו ולמזלנו, הוא לא שהה בבית באותה העת. מה עוד צריך לקרות כדי שהוא סוף־סוף יסגור את הפרשה העגומה הזאת?