בתור גולנצ'יק - כשיורים על הבא"ח שלנו, זה כאילו יורים לנו על הבית

כשהתגייסתי לגולני בנובמבר 2003 עוד עשיתי את הטירונות שלי במחנה פלס בבקעת הירדן. מחזור הגיוס שלי היה למעשה האחרון שסגר את הטירונות במחנה פלס, ולאחר מכן משנת 2004 עברו המחזורים הבאים לבא"ח גולני ליד בנימינה, ותמיד אמרנו שלעומתנו זה היה כבר תנאים של בית מלון.

כל גולנצ'יק שהספיק לעבור בפלס והגיע לשם לראשונה התלהב. אין יותר מאהלים - הכל מבנים חדשים, חדר האוכל הגדול והחדש. בהמשך השירות הגעתי לאותו בסיס כמפקד טירונים, זה באמת היה נראה 180 מעלות ההיפך ממה שהכרתי עד אז. ובא"ח גולני מהר מאוד נכנס לי ללב. גם במרחק השנים אני זוכר לפרטי פרטים כל פינה בבסיס, וכשחזרתי לשם לביקור לפני כשנתיים הרגשתי כאילו חזרתי הביתה.

פעם גולנצ'יק, תמיד גולנצ'יק

גולני זו משפחה וכשיורים על הבסיס שלנו, זה כאילו יורים על הבית שלנו, אז אני כמו כל גולנצ'יק שעבר בבא"ח לקחנו את פיצוץ הכטב"ם של חיזבאללה על הבסיס באופן אישי. אחים שלנו נהרגו ועשרות נפצעו שם, זה בלתי נסלח.

במלחמה הזו גולני ספגו מכות קשות מאז ה-7 באוקטובר. לוחמי גולני נלחמו בגבורה באותה השבת ומאז בעזה וגם בלבנון, והמכה הזו קשה במיוחד. אני זוכר במלחמת לבנון השניה כשיצאנו לריענון אחרי שהחטיבה וספציפית הגדוד שלי 51 ספגו אבידות קשות בבינת ג'ביל והפנים שלנו היו נפולות, חזרנו לקרב עם אש בעיניים כי זו הרוח של גולני, ואמנם היו לנו אבידות קשות אך כשחזרנו הנחלנו לכל מחבלי חיזבאללה תבוסות ובכל קרב ידינו הייתה על העליונה.

ביקרתי לא מעט לוחמי גולני שנפצעו במלחמה הנוכחית ומכולם שמעתי על אותה רוח קרב, ואין לי ספק שגם הטירונים שנפגעו ואיבדו את חבריהם עוד ישתקמו ויחזרו לשרת ויהיו הלוחמים הכי טובים שיש. רפואה שלמה לכל הפצועים, ונזכור תמיד את סמל יוסף הייב, סמל יואב אגמון, סמל עומרי תמרי וסמל אמיתי אלון יחד עם שאר נופלי החטיבה הגיבורים שנפלו למעננו. יהי זכרם ברוך.

יוסף חדאד, פעיל הסברה, היה לוחם בגולני שנפצע בלבנון ב-2006 וכיום מוגדר כנכה צה"ל.