עומר וכל שאר האנשים שלנו משלמים בגופם ובנפשם כבר שנה את מחיר הטעויות של מנהיגינו

סופרים כל דקה, מוחקים כל דקה. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם להיות במצב של המתנה מורטת עצבים כבר שנה? מצד אחד מתפללים לאות חיים, ומצד שני חרדים מאות וסימן שעלולים לבשר את ההפך.

מנסים לחיות, מעבירים יום. כותבים בכל בוקר מספר חדש על מדבקה - עוד יום עובר בלעדיו. הזוי. המילה הזאת תמיד צרמה לי. צרם לי השימוש הישראלי בביטויים קשים במצבים שבהם הכל טוב. אבל זו כאילו נבואה שמגשימה את עצמה. היי זהירה בבחירת המילים, הייתי אומרת לעצמי...

אנחנו בחלום רע, בסיוט בלהות שלא מתעוררים ממנו. איפה המודיעין שלנו? כשל 7 באוקטובר נמשך ונמשך ונמשך... איך זה יכול להיות שהם לא יודעים כלום על עומר כבר שנה? ואיך צה"ל נזהר בעומר אם הוא לא יודע דבר עליו? הוא לא. ואיך אי־פעם נדע מה עלה בגורלו אם לא יהיה מו"מ ואם לא תהיה עסקה?

ואיך מחזיקים תקווה אל מול אנשים בתוך עמנו שלנו שמוותרים על עומר, על התרומה שלו ועל מי שהוא - מבלי לטרוח להכיר אותו בכלל?! עומר, שבחר לעזוב את המסלול המוכר והידוע שלו והתאמץ כל כך להגיע לישראל כדי להגן על אלה אשר בביטול כבר ויתרו עליו.

הלב שבור לרסיסים זה אנדרסטייטמנט למה שאני מרגישה, למה שכל מי שזכה להכיר את עומר בשנים הקצובות שבהן חי בישראל מרגיש.

בשנים שכולן היו שירות צבאי, כי הוא לא הספיק יותר מזה, הוא היה גאה בעשייה שלו למרות לוח יציאות קשוח. אף שכחייל בודד הוא היה זכאי ליציאות מיוחדות לחודש בשנה הביתה, הוא מעולם לא השתמש בזכות הזו, כיוון שהתפקיד והשירות באו קודם מבחינתו.

ומי הם אלה אשר מוותרים כל כך בקלות על מי שוויתר על הכל כדי להגן עליהם? ומי זה שבדמגוגיה זולה מתחר בין חייו לבין חיי הנופלים. אנחנו יודעים מגוף ראשון שהלוחמים, חבריו של עומר, לוחמים בראש ובראשונה כדי למצוא את עומר והחטופים. ואני שונאת את הביטוי הזה כי הוא הפך פלקט ופוסטר מרוב שימוש. התיחור בין השניים הוא פוליטי.

עומר וכל שאר האנשים שלנו, בשר מבשרנו, משלמים בגופם ובנפשם כבר שנה את מחיר הטעויות של מנהיגינו.

זילותם בחיי האזרחים הובילה למחדלי אותו יום שחור. הבן שלי יכול היה להיות הבן שלכם, הוא חייל. הוא הוצב בתפקיד. הוא הוצב בתפקיד ללא כלים לבצע את המשימה הכבדה שהוטלה עליו. עם מידע שגוי וטנק תקול ביחד עם הצוות הוא חתר למגע.

אני מתפללת בכל ליבי שכוח ההישרדות שלו גובר על כאב אירועי 7 באוקטובר. שהוא חזק והוא שורד. ושהמוסר והערכים שעליהם גדל ואשר הובילו אותו אל הנסיבות שבהן נחטף יהיו אלו שגם יחזירו אותו אלינו.

כי מי אנחנו, עם ישראל, אם לא נעשה הכל כדי להחזיר את בנינו הביתה?

אורנה היא אמו של החייל החטוף עומר נאוטרה