מלחמה ומשפחה: חולמים על הבית

מלחמת חרבות ברזל מטלטלת את כולנו כבר שנה שלמה, איש איש בפיסת חייו. הבית הלאומי רועד ואיתו אדוות אין סוף שנוגעות בבית הפרטי של כל אחד מאיתנו.

נראה שאחת המילים שנוכחות בחיינו מאז שמחת תורה היא "בית". הבית שהוא כבר לא המקום הבטוח שהכרנו, הבית שעשרות אלפים מייחלים כבר לשוב אליו, הבית שהלוחמים יצאו ממנו ומתפללים לבוא בדלתיו בריאים ושלמים.

בחגי תשרי, הימים שבהם "הבית" מקבל את המשמעות העמוקה ביותר שלו, זהו זמן לשים זרקור על קבוצה גדולה שמדי יום חולמת על "הבית" שלה. אלו הרווקים והרווקות, הגרושים והגרושים, האלמנים והאלמנות- ימי השיגרה מזמנים להם אתגרים, כשימי המלחמה העצימו אותם והציפו לכל אחד ואחת קשיים ואתגרים שלא הכירו.

בתחילת המלחמה, ההלם והאבל היממו ושיתקו גם את עולם הדייטים. כמעט ללא הצעות, כשרבים מהגברים שהיו בתהליך החיפוש עזבו הכל ויצאו לקרב. אך נראה שתוך מספר שבועות, כתנועת מטוטלת,היתה התעוררות וחל זינוק בהצעות כפי שלא נראו זה זמן רב. אותות המלחמה השפיעו באופן ישיר גם על אופי הקשרים הזוגיים שנוצרו. אלו הפכו תכליתיים יותר, מוכווני מטרה, והתמסדו מהר יותר באירוסין וחתונות.

הרצון להקים בית והחלומות על בניית משפחה הפכו לממשיים ומוחשיים יותר. הרווקים שחזרו מהקרב כשבבית אין מי שחיכתה להם בציפיה ובהתרגשות, ההתמודדות עם הבדידות והחרדה כשאת לבד בבית, או הקהילה שלא מבינה שכשהגרוש שלך במילואים זו התמודדות לא פחות קלה.

אלו רק דוגמאות לקושי שנעלם מעינינו בשנה האחרונה. ויש את המקום האישי שכל אחד ואחת נאלץ להתמודד איתו- הפצועים שסיפרו על החשש שלהם במציאת בית כשהם ללא רגל או יד, אלו שפתאום שמעו על האקס שנפגע ואין מי שינחם אותן, והאלמנות שסביבן כבר לוחשים על קשר חדש כשהלב שלהם עודו מאוהב במי שאיננו. והחלום על הבית שב ועלה, והם המשיכו במסע שלהם וכמו כולנו עשו התאמות - אין תמונת פרופיל של מילואמיניק שלא הוחלפה לאחת במדים, דייט ארוך בנסיעה לבסיס כי אין באמת זמן פנוי לצאת עכשיו לבית קפה, ומעבר מגורים לבית ההורים כי שם נקבל את החום והאהבה שחסרים בעת הזו.

איפה זה פוגש אותנו? קודם כל בשימת לב לקבוצה השקופה הזו, מפה הדרך תהפוך לקלה יותר. אפשר לפנק את החייל שמתגורר לבד בדירה ממול, לחשוב על החברה שמחכה ומצפה ולנסות להציע לה את הבחור המקסים ממקום העבודה שלנו או להציע עזרה בבית גם לחברה שהגרוש שלה במילואים כבר חודשיים והיא עם 4 ילדים קטנים בבית.

צער הבדידות ועייפות החיפושים היו שם לפני המלחמה, אבל היא הגבירה את הווליום של הצעקה. המלחמה מחדדת לנו את מהות החיים, ואיתה את הרצון והחלום על הבית. החלום שלהם הוא גם המשימה שלנו.

שירה מס היא מנכ"לית ארגון "באים בטוב"