מבצע החילוץ הנועז של שש גופות החטופים חסך הרבה מאוד שכול במחננו

מעבר לרצון היהודי הבסיסי להביא את כל הנרצחים לקבר ישראל, המבצע הנועז לחילוץ גופותיהם של ששת החטופים חסך הרבה מאוד שכול במחננו. איך? כידוע, כל עסקת חטופים מול חמאס כוללת שחרור מחבלים, ויש מחירון: כך וכך מחבלים רוצחים עבור חיילת, כך וכך עבור אזרח, כך וכך עבור גופה. זכרו כמה דרשו (וקיבלו) תמורת רגב וגולדווסר ז"ל, כמה דרשו עבור גולדין ושאול.

אנחנו עדיין מנסים לנחם את משפחות הנרצחים של עסקת שליט המקוללת, כי מובן שהמחבלים ששוחררו אז שבו לטבוח בנו וממשיכים עד היום. אין הבדל ביניהם לבין אלה שמיועדים להשתחרר בעסקת החטופים שנמצאת היום על השולחן.

אף אחד לא משלה את עצמו, רק שכנראה יותר קל להקריב חיים של מישהו ערטילאי מאשר של מישהו קונקרטי עם שם וקמפיין מאחוריו, גם אם הוא מת כבר חודשים ארוכים. לכן אני מצדיעה לכל אלה שדבקים בחילוץ החטופים דווקא ככה, כמו שהלוחמים הגיבורים שלנו חילצו את שש הגופות האלה.

שאלה קורעת עם

מייד אחרי ששבו ששת הקדושים האלה התחדש מרוץ האצבעות המאשימות. "היה אפשר להציל אותם", אמרו קרובי המשפחה, "ביבי אשם". והם צודקים, כמובן, היה אפשר להציל אותם. ולא רק אותם, את כל החטופים.

היה אפשר לעשות את זה כבר ב-8 באוקטובר, ולחסוך את מותם המיותר ואת החודשים המיוסרים של סוף חייהם. היינו רק צריכים להיכנע בפני חמאס. אילו היינו נותנים להם אז את מה שהם דרשו, היינו מתאחדים עם 251 החטופים שנלקחו לעזה, החיים והמתים. רק ששום מדינה שפויה לא היתה עושה דבר כזה, כי זו התאבדות ודאית. לו היינו עושים את זה, היינו כולנו יחד, מחובקים, עם כל חטופינו, צועדים אל קיצנו.

אל תתבלבלו: מי שאשם במותם הנורא של ששת הגברים האהובים האלה הוא חמאס. אך ורק חמאס. אותו ארגון טרור ששחט ב-7 באוקטובר וישחט שוב ברגע שיתאפשר לו. והוא זה שיושב וחוכך ידיים בהנאה כשהוא רואה באיזה מצב איום הוא שם אותנו, עם מוכה ושכול, עִם שאלה קורעת לב. שאלה קורעת עם.