יוני אשר, שאשתו דורון ושתי בנותיו שוחררו משבי חמאס: מייחלים לפריצת דרך שתציל את החטופים

ב־7 באוקטובר משפחתי שהתה בבית חמותי בניר עוז, ואני הייתי בבית שלנו באזור השרון. הן קמו בבוקר, ואחרי המטח הראשון וההבנה שיש חדירה ליישוב - נחטפו ממש מהמיטה, עם המוצץ והפיג'מות, תחת איומי נשק.

לצערי, במהלך החטיפה חמותי נהרגה מאש מסוק צה"ל. אח של אשתי, רביד עץ, נהרג באותו הבוקר כשהיה חלק מכיתת הכוננות, ורק לפני שלושה חודשים גופתו חולצה מרצועת עזה. גדי מוזס, בן הזוג של חמותי, עדיין מוחזק ברצועה. הוא הסבא של הבנות שלי לכל דבר ועניין.

אנחנו עדיין משפחה שבניה נרצחו ונחטפו. מעבר לזה, אנחנו חיים את המדינה יום־יום, וכל האירועים האובייקטיביים והסובייקטיביים משפיעים עלינו מאוד. בתור משפחה שקרה לה הדבר הזה, אנחנו עדיין לוקחים את זה קשה. בכל פעם זה יוצר ציפייה, אי אפשר שלא. אני זוכר שבימים הראשונים כל הזמן הגיעו ידיעות לתקשורת, ובאיזשהו שלב הבנתי שעד שאני לא רואה אותן מזוהות בקו הגבול על ידי כוחות צה"ל, ומקבל הודעה רשמית - אני לא יכול לשמוח.

לא התמוטטתי, אבל היה לי מאוד קשה פיזית. בפעם הראשונה בחיי הבנתי את היכולת של אדם למות מצער, ממש ככה. הייתי ממש קרוב בגוף ובנפש למצבים שאדם לא רוצה להיות בהם. למזלי היו לי את שתי הבנות הקטנות ואת אשתי, והייתי חייב להיות שם עבורן.

מלחמה פסיכולוגית

וזה מחבר אותי לבני משפחות החטופים. קשה להסביר מה מרגישים בני משפחה, במיוחד הורים לילדים. זו הרגשה של רובוט. האוכל שאנחנו אוכלים, האוויר שאנחנו נושמים, הם לא האוכל והאוויר שהם אוכלים ונושמים. הם נמצאים עם קליפס על הלב, הם נמצאים במצב שאני לא יודע איך הם שורדים בו כבר כמעט 320 ימים.

אני הייתי במצב הזה במשך 49 ימים, עם אישה ושתי בנות קטנות שהיו חטופות, וזה ממד אחר. פשוט ממד אחר. גם אחרי שהיקירים שלהם יחזרו, בעזרת השם - צפויה להם עוד תקופה ארוכה של שיקום והחלמה. ואני מייחל שתגיע פריצת הדרך, שתהיה הסכמה על שחרור השבויים ומתווה להצלת חייהם.

אחרי שיחות עימן, אני יודע שדברים כאלו אף אחד לא צריך לראות. אנשים שנורים למוות סנטימטר לידך. זו אש כל כך כבדה, שאין לי הסבר איך זה נגמר רק ברסיסים. זה מראה כמה זה היה קרוב להשמדה מוחלטת של כל המשפחה. בשבי הן היו בלי יכולת לשחק, לראות אור יום. זו התעללות לכל דבר ועניין.

דורון, אשתי, היתה צריכה להתמודד יום־יום עם דברים מאוד קשים. מלחמה פסיכולוגית. כל ההורים - דמיינו עכשיו את ילדיכם בבית בחופש הגדול, ואת הניסיון להעסיק אותם לשעתיים. עכשיו תחשבו על זה 24/7 למשך 49 יום. תחת הסכנה והתנאים הלא נורמליים האלו, לנסות להעביר את הזמן ולתת תקווה.

כל זה מראה כמה האויב ממוקד בפילוג הפנימי, ואם זה חשוב לו אנחנו צריכים לחשוב למה. אנחנו משחקים לידי האויב - וצריך לחשוב אם זה חכם, גם אם האש בוערת בפנים וגם אם יש רגשות נקם וכעס. ואם אני יכולתי להבין את גודל השעה ולא להשתלח ולעשות מעשים קיצוניים - אני חושב שגם אחרים יכולים, קל וחומר נבחרי ציבור. זה לא הזמן לירות מהמותן.

אשתו של יוני אשר, דורון, ובנותיו רז ואביב שוחררו משבי חמאס בעסקה הקודמת