"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
עשרה וחצי חודשים אחרי: תושבי עוטף עזה נפרדים מאילת
בעוד שחלק מהמפונים מתכוננים לחזרה הדרגתית ליישוביהם או למעבר זמני למשאבי שדה, אחרים נאבקים בהחלטה לפנותם מבתי המלון • תחושות מעורבות של געגוע, פחד וכעס מלוות את התושבים, כאשר ברקע עומדת סוגיית החטופים והמצב הביטחוני המתוח

Loading...

לאחר יותר מ10 חודשים, מפוני העוטף עוזבים את אילת // רן שאולי

עשרה וחצי חודשים אחרי: תושבי עוטף עזה נפרדים מאילת

בעוד שחלק מהמפונים מתכוננים לחזרה הדרגתית ליישוביהם או למעבר זמני למשאבי שדה, אחרים נאבקים בהחלטה לפנותם מבתי המלון • תחושות מעורבות של געגוע, פחד וכעס מלוות את התושבים, כאשר ברקע עומדת סוגיית החטופים והמצב הביטחוני המתוח

רונית זילברשטיין
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

עשרה וחצי חודשים לאחר שפונו מקיבוצי העוטף לעיר אילת, נפרדים בימים אלו תושבי העוטף, חברי קיבוץ ניר יצחק, מושב יתד, מושב פריגן, מושב צוחר ועוד רבים אחרים מהבית הזמני שלהם באילת.

חלקם מסתכלים אחורה בעצב לאחר שנקשרו לעיר אילת ולאנשיה, וחלקם מסתכלים קדימה לעתיד שיבוא. רבים אחרים נותרו מבולבלים וכועסים ובתחושה שהמדינה שוב הפקירה אותם כי אין להם עדיין לאן לחזור, אם בשל הגדרת יישוביהם כשטח צבאי סגור או כשטח אדום, ואם בשל המצב הביטחוני המתוח.

מפונים בבית מלון באילת (אילוסטרציה), צילום: אי.אף.פי

סיגל שבלמן מקיבוץ ניר יצחק החליטה להישאר עוד כמה חודשים באילת. "אני לא מבינה איך אפשר לחזור הביתה כשיש לנו חטופים שלא חוזרים הביתה. בטח שזה אזור עדיין מסוכן", היא אומרת. "אני הכי מתגעגעת לאנשים שלא חיים כבר. אני מתגעגעת לשבתות שהאחיינים היו מגיעים מהעיר לקיבוץ, אבל עכשיו אף אחד לא מעז להגיע לבקר ואנחנו גם לא שם".

איריס מעין הבשור יחד עם אסף מימין ויהונתן משמאל, צילום: יהודה בן יתח

אלון קלר, גם הוא מקיבוץ ניר יצחק, עסוק באריזת חפציו לקראת המעבר למשאבי שדה. "פינו אותי ואת הילדים למלון קיסר בשמונה באוקטובר. אני הייתי סגור עם הילדים בממ"ד במשך שעות ארוכות", הוא מספר. "אילת עיר טובה, אבל יש לי בעיה עם החום. אנחנו חוזרים עם הקהילה כי הקהילה זה דבר מנצח".

שמעון אטיאס ממושב יתד מביע אכזבה מהחלטת בג"ץ שלא לתת צו ביניים בעניין פינוי המפונים מבתי המלון. "אני שבור, לא הצלחתי לשנות את ההחלטה", הוא אומר. "ההחלטה הזאת כל כך לא נכונה. להשאיר אנשים חסרי אונים עוד הפעם, אני מההחלטה הזאת כבר אין יותר על מי לסמוך".

מפונים במלונות באילת (ארכיון), צילום: יהודה בן יתח

אלה חיימי מקיבוץ ניר יצחק, שבעלה טל הוכרז כנרצח לאחר שנחשב חטוף, מסכמת: "מה שעברנו זה לא נורמלי, לא נורמלי שאנחנו חיים כבר כמעט שנה במלון. הדבר הכי חשוב עכשיו לראות שהילדים מתחילים בית ספר חדש והכי חשוב שבאמת יחזירו את החטופים. האירוע שאני הכי מייחלת אליו זו הלוויה של טל בישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...