ערב תשעה באב, נשיא המדינה יצחק הרצוג במסר לכל עם ישראל, שהוקרן בכיכר החטופים בעצרת מיוחדת: ׳מאוחדים לשובם׳.

דברי הנשיא:

״אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ... עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ, וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ". אחיותיי ואחיי, את הקינה היפהפיה והעצובה הזאת אנחנו אומרים מדי שנה בשנה, כחלק מקינותיו של היום הזה, צום תשעה באב.

אבל השנה, בליל תשעה באב תשפ"ד בשעה שאנחנו מונים יחד אלפי שנות חורבן, ויחד איתן, גם עשרה ירחי כאב מאז אותו פצע נורא שפצעו בנו אויבינו באכזריות מפלצתית - בבוקר שמחת תורה - נדמה שגם הקינות נשמעות פתאום אחרות כל כך. כאילו נכתבו מלב לבו של ה'כאן ועכשיו' הישראלי, מלב ליבנו הדואב, הדואג, המתגעגע והחרד לאחיותינו ואחינו – נשים וגברים, ילדים וזקנים, הורים וטף - שנמצאים עדיין במנהרות החמאס וזעקתם חייבת להישמע מסוף העולם ועד סופו.

״כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את. בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי איתי מעט". את המילים האלה כתבה, לפני יותר מיובל שנים, לאה נאור, ממייסדי קיבוץ נחל עוז – שאנשיו האהובים, היקרים, האמיצים "בנו את ביתם בשערי עזה, להיות חומה לנו" – כפי שנאמר. ולא ניתן לקרוא אותן בימים אלה בלי שהן יטלטלו ויזעקו לנו – על משפחות שעודן קרועות, על קהילות מבותרות ושסועות, על עם שלם שחלל פעור בליבו.

"רוחות הפילוג מאיימות על קיומנו"

בתשעה באב שעבר, רוחות פילוג ופירוד נשבו בכל מקום, ליבו אש, איימו להצית מלחמה בינינו, בתוככי הבית. רוחות של התלהמות, אלימות והשתלחות, כמעט והמיטו חורבן על הבית האהוב הזה, כמעט שלחו יד איש באחיו. אני רואה בחשש גדול את רוחות הפלגנות המסוכנות האלה, כשהן שבות אלינו גם כעת, מאיימות על שלמותנו, על קיומנו כעם אחד במדינה אחת.

ולכן אני מוקיר ומעריך את ההתכנסות הזאת, כשבמעשה שכל-כולו בקשה לאחווה ותיקון – אנחנו עומדים כאן יחד. מבכים את השבר הנורא שהושברנו: את שבר העבר - של החורבן והגלות, ואת שבר ההווה – של החללים הרבים ושל החטופים.

אנחנו אבלים יחד, ומתחבקים יחד, וזועקים יחד, ליציאתם המיידית של אחינו ואחיותינו מחשכת השבי, מאימי עזה, מיד אויב אכזר. הערב, אנחנו זועקים יחד - להביא אותם הביתה!

"תקווה שהפסגה תביא בשורות טובות"

אני מברך על הקריאה המשותפת שלכם – אחיותיי ואחיי - לקידום המאמצים ולפעולה נחושה, מאוחדת ואמיצה שתשחרר את החטופות והחטופים; ועל התקווה המשותפת לכולנו - שהפסגה הצפויה ביום חמישי הקרוב, תביא איתה בשורות טובות שישיבו את אחיותינו ואחינו. וזה לא יהיה קל וזה לא יהיה פשוט. אבל קול דמי אחינו זועק אלינו מתחת לאדמה העזתית – החיים והחללים, האזרחים והחיילים. אסור שנפר את הברית הקדושה ביותר בינינו - להחזיר כל אחת ואחד מהם לנוף מולדתנו.

החובה של מדינה כלפי אזרחיה היא בראש ובראשונה להשיבם הביתה מידי האויב. ביצירתיות, בנחישות, באומץ, ביוזמה, בהירתמות מלאה של כולם.

"אגבה כל עסקת חטופים שתשמור על האינטרסים הביטחוניים"

אני שב ואומר: אני אגבה כל עסקה שתשיב את חטופינו הביתה ותשמור על האינטרסים הביטחוניים שלנו. אני מתחייב בשם כולנו שנוסיף לזעוק, להילחם ולהפוך כל אבן: עד לשובם של כל אחד ואחת מאהובינו הביתה, עד לריפוי ולמזור, לתיקון ולבניין מחודש ומשותף של כל מה שנשבר בנו ולנו.

לסיום דבריי, אני מבקש להתייחס גם לימים המתוחים והמורכבים שאנחנו נתונים בתוכם, לאחר שאיראן וכלל אויבינו בציר הרשע הצהירו על כוונתם לתקוף אותנו בעוצמה בקרוב. אני מדגיש: מדינת ישראל ערוכה להתמודד עם האיום הרב-זירתי הזה. יש לנו יכולות צבאיות מהשורה הראשונה. יש לנו חיל אוויר ומערכות הגנה רב-מימדיות, משוכללות ומתקדמות ביותר - שעומדות בדריכות ומוכנות. יש לנו מודיעין מעמיק. יש לנו מערכות חירום והצלה ועורף ערוך יותר משהיה אי-פעם. יש לנו בריתות מדיניות ובטחוניות ושותפות המחויבות לסכל כל פעולה של האויב. בראשן: המעצמה החזקה בתבל – ארצות הברית – שמחויבת לביטחוננו.

ועם זאת, יכולות ההגנה האלה לא מבטיחות הרמטיות מוחלטת. לכן, גם לעורף יש תפקיד משמעותי בשמירה על החוסן הלאומי. עלינו לנהוג באחריות, להישמע להנחיות, לשמור על קור רוח, וכמובן לא להתבייש לקבל תמיכה – גם רגשית. זה חשוב ונכון.

אנחנו כולנו כאומה בימי מבחן – וחשוב שנעמוד ונצלח אותם יחד, בשותפות, באחווה, באהבת ישראל. וכדברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: ״אִם נֶחֱרָבְנוּ וְנֶחֱרָב עִמָּנוּ הָעוֹלָם עַל־יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם, עוֹד נָשׁוּב לְהִבָּנוֹת וְעִמָּנוּ הָעוֹלָם יִבָּנֶה עַל־יְדֵי אַהֲבַת חִנָּם".״