מדינת ישראל תבוא חשבון עם המחבלים, לא ההמון

מחבלי הנוחבה, שרצחו, ואנסו וערפו ראשים, והתעללו בגוויות ועקרו עיני תינוקות וכרתו שדי נשים ושרפו אנשים חיים - הם בני מוות. מרבית אזרחי ישראל היו שמחים לראות אותם תלויים ומתנדנדים ללא רוח חיים על עמודי חשמל בחוצות עזה, למען יראו וייראו. רובנו אוצרים מאז 7 באוקטובר תחושות עזות של זעם, כאב, תסכול ורגשות נקמה, בעוצמה שספק אם אי פעם חווינו כאן יחד כקולקטיב, מאז ימי השואה.

אלא שמי שמוסמכת לבוא חשבון עם הנאצים החדשים הללו היא הממלכה - המדינה. לא ההמון, זועם וצודק ככל שיהיה. גם אחרי הנאצים המקוריים מדינת ישראל רדפה, ואחד מהם, הצורר אדולף אייכמן, הועמד כאן לדין ונתלה למוות. אך הוא לא הוצא להורג על ידי הקורבנות האומללים שלו או משפחותיהם, אלא על ידי המדינה, ורק לאחר שהוכחה אשמתו. לא ההמון עשה דין לעצמו ושפט אותו,  אלא המדינה.

מדינת ישראל, ורק היא, יכולה לחסל מחבלי נוחבה ורבי־מרצחים גם ללא משפט, תוך כדי מלחמה ובין המלחמות. כך היא נהגה עם אחמד יאסין, עם מוחמד דף ועם איימן נופל - ויש לקוות שתגיע גם ליחיא סינוואר. הם ופקודיהם השתתפו או יזמו את טבח יהודי העוטף שלא היה כמותו מאז השואה, לא בהיקפו ולא באכזריותו. ידיהם מגואלות בדם רב של יהודים. מקבלי ההחלטות המוסמכים, ורק הם, רשאים ומצווים לחסלם, ואף זאת לאחר שקיבלו אישור - כך נהוג - מדרג משפטי מקצועי.

אפשר להבין מדוע למפגינים בשדה תימן עלה אתמול הדם לראש. הניסיון לעצור חיילים שחשודים בהתעללות באחד ממחבלי הנוחבה נעשה, לפחות על פי התמונות שראינו אתמול, על ידי חוקרי מצ"ח רעולי פנים, כאילו היה מדובר במעצר אחרון החשודים בטרור במחנה פליטים בג'נין. כך לא נוהגים בחיילים שהופקדו לשמור על הגרועים שברוצחינו בתקופת מלחמה. גם אם חטאו, ניתן היה לזמנם לחקירה בדרך שקטה ומכבדת פי כמה. לפרקליטות הצבאית לא היתה עם זאת ברירה אלא לפתוח בחקירה, לנוכח החומרים והחשדות שהובאו בפניה.

אם יתברר שיש ממש בחשדות על התעללות מינית, לא ניתן יהיה לעבור על כך לסדר היום. לא בשל צערו או סבלו של מחבל נוחבה זה או אחר, אלא מכיוון שאחרי ששבינו וכלאנו את חיות האדם הללו, ולא חיסלנו אותם בשדה הקרב, יש להעמידם למשפט על פי הדין הנהוג במדינת ישראל; לדאוג להרשיעם, ובדרך - גם להציג את פשעיהם וזוועותיהם קבל עם ועולם, ממש כפי שנעשה עם הנאצים בנירנברג, או עם אייכמן בשנות ה־60 בירושלים.

ניתן להבין מדוע "הדם עולה לראש", אבל לא ההמון אלא המדינה צריכה להתחשבן עם הנאצים החדשים, כמו עם הנאצים המקוריים

עד אז,  מומלץ לאוורר את השומרים במתקן הכליאה בשדה תימן; להחליפם בתדירות גבוהה יותר ולשמור על צלם אנוש מול מחבלי הנוחבה, אף שהם איבדו מזמן כל צלם. במקביל, יש להאיץ נגד המחבלים את ההליכים המשפטיים ולהגיש נגדם כתבי אישום, גם אם בסופו של דבר ניאלץ למסור אותם לחמאס בתמורה לחטופינו. עד אז העולם חייב לשמוע בפירוט רב על פשעיהם ולהאזין לעדויות שורדי הטבח וניצוליו. ניתן כבר עכשיו להתחיל ולחפש את ה"גדעון האוזר" של ימינו, תובע מקצועי ונואם מוכשר שיידע להעביר לכל העולם "הנאור" בשידור חי את משפט הנאצים החדשים ועוזריהם.