״לעולם לא עוד, זה תמיד עכשיו״: יצירת האמנות שחושפת את אוצרות השואה

אחרי עשרות שנים של איסוף פריטים מתקופת השואה, ריכזו ביד ושם את כל האוספים למבנה אחד, שיציע אפשרויות חדשות להצגת מיליוני פיסות ההיסטוריה - האוצרות הלאומיים ששרדו את השואה.

בתום חמש שנים, הליך ״העברת הדירה״ אל משכן האוספים ע״ש שאפל אשר מתפרס על פני 5,880 מ"ר הושלם ובו מיליוני עמודי תיעוד, מאות אלפי עדויות ותצלומים לצד עשרות אלפי חפצים ויצירות אמנות.

בכניסה אל המתחם הכולל ארבע קומות תת קרקעיות ומעבדות שימור, מוצג מיצב וידאו ארט המתפרס על פני שמונה מטרים לרוחב ושני מטרים לגובה, אשר מגולל בפסיפס אמנותי דיגיטלי את הסיפור הלאומי והאישי של השואה, על ידי 122,499 קבצי וידאו, באוצרות של ראש מערך האוספים ביד ושם מדי שביד.

אמן הוידאו והסאונד רן סלוין אשר יצר את המיצב מספר על תהליך הרכבת הפאזל לדורות הבאים: ״מתוך חיבור אישי-משפחתי לשואה, יצאתי בחרדת קודש למסע בזמן בארכיונים של יד ושם. פתחו בפניי כל מגירה, מחסן או כספת. גיליתי אוצרות של ממש בדמות אקדחים של פרטיזנים ורובים של נאצים, מדי אסירים מהגטו או מחברות וספלי תה מהגטו. היה ברור שמדובר באוצר חומרי גלום, עמוס אסתטיקה נדירה וסיפורים אישיים כלואים בזמן״.

במסגרת תהליך עבודה של שנה, רן קיבל לידיו מאות אלפי קבצים על פי הזמנה, ללא פילטרים או מינון. ״תביאו הכל״, הוא ביקש. קבצים המכילים מסמכים, תמונות וחפצים שנמצאים באוסף. רן עבר עליהם, קטלג אותם לפי נושאים והתחיל לחבר פאזל אודיו ויזואלי שבאמצעותו הוא מספר סיפור של הפריטים שנשארו ושרדו את השואה.

המפגש יוצא הדופן בין מיצב וידאו ארט דיגיטלי לפריטים, תמונות ומסמכים בני עשרות שנים שמספרים את הסיפור הטראומתי והכואב ביותר של העם היהודי, יצר 44 דקות ו-44 שניות של מסע וידאו מצמרר. "חלק ממה שתפס לי את העין הם פריטים שמעידים על אנושיות בתנאים לא אנושיים, כתב יד בעיפרון במחברת רעועה, משחק מונופול מפורט המצויר בעפרונות צבע על קרטון, קלפי משחק המצוירים ידנית אחד אחד, גרפיקה פנומנלית מהתקופה, סרטי ה-8 מ״מ הביתיים של כל מיני משפחות. מצד שני עטיפת גז הציקלון צהובה וזרחנית עם גולגולות, סיכות של האס אס. חומרים מצמררים״.

יצירתו מוצבת בכניסה למשכן האוספים וקשה להוריד את העיניים מהעושר של החומרים, הצבעים והסיפור שמספר כל פריט שמופיע לכמה רגעים על המסך. ״המשפחה מצד אבי ואימי נספו בשואה, הם לא הכירו את סבא וסבתא שלהם. סבא וסבתא שלי הספיקו לברוח בזמן. חלק מהזמן העבירו בין כל מיני יערות בדרכים לא דרכים. יש פה יצירה שאני מחובר אליה אישית ומבוססת על עושר יוצא דופן של חומרים מקוריים השואפים לספק הצצה לחיים שלמים שהיו ואינם, של מיליוני יהודים בתקופת שואה. אחד המוטיבים הטקסטואליים בעבודה גם מתייחס למה שקורה היום ועכשיו: ״NEVER AGAIN IS ALWAYS NOW״.

שם היצירה: "122,499 קבצים". אוצרת: מדי שביד