דעה
אגרוף בבטן: תקראו לזה רצח, תקראו לזה טבח - אבל אל תקראו לזה אסון
במדינה שכבר 80 שנה נלחמת על הקיום שלה, ילדים הלכו לשחק כדורגל ולא חזרו • דובר צה"ל קרא לזה "האירוע הגדול ביותר מאז 7 באוקטובר" אבל לאף אחד לא אכפת • לא מדובר באסון - אסון נגרם לרוב מרשלנות, כמו קריסה של רצפה באולם אירועים • במג'דל שמס הייתה יד מכוונת שהצליחה לזרוע רוע - ולנו אין שום דרך להכיל
,עודכן
0השמעה
איזה אגרוף בבטן. ואי אפשר להכיל. ילדים הלכו לשחק כדורגל במגרש בכפר שלהם, כי שבת זה כדורגל. וחופש גדול. ואחר הצהריים קצת פחות חמים, וקצת יותר נעים, וילדים בחופש אוהבים כדורגל. הרי הם בסך הכל ילדים...
אזרחים בזירת הנפילה במג'דל שמס
מה נסגר עם העולם ההזוי הזה, שבו ילדים שמשחקים כדורגל לא חוזרים? לאבא שלי, ממקימי המדינה, יש סיפור מטורף שהתרחש אולי בשנות ה-40. היה לו משחק בו הוא היה מגלגל גולה אל חבר, והחבר מחזיר. ואחד מגלגל, ואחד מחזיר. ויום אחד הוא גילגל אליו את הגולה, ואז היה בום, והחבר לא החזיר.
ואבא שלי, אז תלמיד יסודי, קרא לו בשמו כמה פעמים, אבל החבר לא החזיר. ואז הוא ראה שהוא מת. הפיצוץ, אז במלחמה על המדינה, הרג את החבר של אבא שלי, ואבא שלי הבין שככה זה במלחמה על החיים.
80 שנה אחרי, במדינה שלא מפסיקה להילחם על הקיום שלה, ילד במגרש כדורגל מגלגל כדור אל חבר, והחבר לא מחזיר. והלב מתפרק.
"האירוע הכי גדול מאז 7 באוקטובר", אמר דובר צה"ל. אבל למי אכפת. הרי אנחנו עוד ב-7 באוקטובר. ועוד יש לנו אלפים שלא גרים בבית. וגם הרקטות כבר הרגו שתי נפשות טהורות כאן, ולב זהב שם, וזוג הורים יקרים, הותירו אלפי מבוהלים. אז איך לא נמנע הרג של 12 ילדים?
קראו לזה רצח. קראו לזה טבח. קראו לזה אסון. אבל אסון לרוב נגרם מרשלנות. קריסה של רצפה באולם אירועים בשל בנייה קלוקלת, שגורמת לעשרות הרוגים. נערים ונערות שמאבדים את חייהם היקרים בשיטפון בטיול בשל רשלנות פושעת של המתכננים. אף אחד שם לא כיוון למותם, אבל הוא קרה בשל רשלנות.
למג'דל שמס היתה יד מכוונת. יד מטורפת. יד שאולי לא דמיינה איזה הרס תצליח לזרוע, אבל אלוהים, כמה רוע הצליחה לזרוע. ואין שום דרך להכיל.
אתמול בערב הודיע שהמנהיג הרוחני של הדרוזים בסוריה מגנה את הירי. אחזור על הדברים. מנהיג רוחני במדינה עוינת, מגנה את מי שפוגע בילדים אצלנו.
וכאן אולי טמון כל הסיפור. למרבה הצער, אנחנו לעולם לא נסכים על הכל. ולא נפסיק לנסות להגיע לפשרות ולהסכמים. אבל כמו שאמרנו בתיכון, "בלי לערב הורים", אולי צריך לחדד את המסר, בלי לערב ילדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובת-חן אפשטיין אליאס
בת-חן אפשטיין אליאס נשואה +4 בעלת תואר ראשון בתקשורת ומנהל עסקים מהמכללה למנהל, בוגרת קורסים בכתיבה ועריכה עיתונאית. בעלת ותק של מעל 15 שנה בעיתונאות, ככתבת ועורכת. מ-2011 כתבת בכירה במוסף שישבת. סיקרה בין השאר תחומים מוניציפאליים, חינוך ובריאות. פרסמה כתבות שהשפיעו על סדר היום הציבורי, כגון הצורך בשיפור זמני המתנה לקביעת תור לרופאים מומחים, חוסר המוכנות של ישראל לגל הקורונה השני, עדויות של נשים שיצאו מכתות ונפגעות תקיפה מינית ועוד. "אירוע שהותיר בי חותם גדול היה מבצע 'צוק איתן'. זכיתי לראיין את אל"מ שי סימן טוב, שנפצע קשה במבצע ונותר משותק מהצוואר ומטה. לאחר שיקום ארוך הוא חזר לצבא, ואף הדליק משואה ביום העצמאות. זכיתי גם לספר את סיפורה של שרית וענונו, שאיבדה את בנה הבכור בן ז"ל במבצע, ואחותו התגייסה בעקבותיו לגולני. שנתיים לאחר נפילתו של בן ראיינתי אותה שוב - כששרית ילדה בת נוספת, את יעל המדהימה. גם את סיפורו של פגוע הראש יהודה הישראלי סיפרתי פעמיים. פעם דרך משפחתו כשעוד היה מחוסר הכרה, ופעם בתוך הליך השיקום, כשהוא כבר תיקשר בעצמו".
