דין קריית שמונה כדין ת"א? תוכיחו זאת

אני מכיר כמה אנשים משדרות ומקריית שמונה שליבם נחמץ פעמיים אחרי נפילת הכטב"ם בתל אביב. בפעם הראשונה על עצם האירוע, הפאשלה וההרוג, ובפעם השנייה - לנוכח הרעש והטלטלה, גם התקשורתית, שהקולקטיב שלנו חווה לאחר האירוע הזה.

זה לא שהם חושבים שכטב"ם בתל אביב הוא לא אירוע שזכאי לבום תקשורתי שכזה, אלא שהם, שחווים כבר חודשים ארוכים - בצפון יום־יום, ובשדרות, עדיין, כמעט מדי שבוע - מבול של רקטות, אזעקות או כטב"מים - חשים שלסלוגן שכה חביב על פוליטיקאים "דין ת"א כדין שדרות" או "דין ת"א כדין קריית שמונה", אין באמת כיסוי. הם היו רוצים שיתרגשו מאירוע כזה אצלם כפי שמתרגשים מאירוע כזה בת"א. וזה לא קורה, וזה חורה להם, ואפשר להבין אותם.

אז אחת מהשתיים: או שדין ת"א הוא לא כדין שדרות וקריית שמונה, ואם כך, אז בבקשה להפסיק לשווק את המציאות ככזו; לומר בגלוי שדין כרך גדול כת"א, שאינו כרך ספר, אינו כדין יישוב צמוד־גדר או סמוך־גדר וגבול, ושההתייחסות לפגיעה בו שונה. או שדינם כן שווה - מה שכמובן רצוי מאוד - ואז בבקשה להראות זאת גם במעשים וגם ביחס שלנו לכך. במעשים - בתכנון ובסופו של דבר גם בביצוע תגובות צבאיות הולמות, וביחס - בעיסוק רחב, מתמיד, מדיני ותקשורתי ופוליטי, שלא מרפה מהחרפה שמתחוללת כבר חודשים ארוכים בגבולנו הצפוני, ומהעובדה שעשרות אלפים מתושביו הפכו לפליטים בארצם. זאת, בעת שבתיהם, עריהם ויישוביהם נכתשים על ידי חיזבאללה שוב ושוב.

הדברים לא נאמרים חלילה כדי ליצור עימות בין תושבי הצפון לתושבי ת"א, אלא בדיוק להפך - הסולידריות היהודית והישראלית מחייבת גם את תושבי ת"א לכאוב ולמחות; לא להניח לקובעי המדיניות ולמעצבי דעת הקהל להתרגל למציאות שהשתררה לאורך הגבולות, ודה פקטו - אכן התרגלנו. בדרום, רק אחרי הטבח, כבר תשעה חודשים - מטפלים בכך. בצפון, גם אחרי הטבח, כבר תשעה חודשים - משלימים עם כך.

בסיטואציה אחרת, אבל מעט דומה, הציע פעם נתן אלתרמן, לאחר נפילה חוזרת ונשנית של פגזים סוריים בעמק החולה, לשער, "כי תותח ערבי אחד/ תותח קט, בן בלי ערך, יורה נים לא נים/ ירייה רק אחת לשבוע בלבד/ אל שטח מערכות העיתונים. נשער, כי עורכי עיתונים לישיבה/ מזדמנים במקרה, ובשובם לעת ערב/ איש רעו שואל: איך אצלכם בסביבה? ומשיב הנשאל: הטרדות קלות ערך/ הטרדות של שגרה".

אז נכון שכל המערכות אצלנו מקדישות המון תשומת לב לנעשה בצפון, ולמרות זאת הן עדיין מתייחסות אחרת לאירוע מסוג זה בת"א. הסנטימנט הציבורי של כולנו - הקשב, העלבון והזעם - מנוהלים אחרת כשכטב"ם נופל בת"א. מה שניתן בכל אופן לעשות הוא להבין שהאירוע שאנו נמצאים בתוכו מאז 7 באוקטובר הוא אירוע אחד, שהוא לא רק רב־זירתי, אלא גם רב־יישובי. שכל הארץ כרגע ספר, ושכדאי שלמחאה על הפקרת הצפון יהיה ביטוי גם ביישובים שנמצאים הרחק ממנו; כי כולנו, במוקדם או במאוחר, בסירה אחת, חשופים לאותן הסכנות.