אחותה התאומה של יסמין, שהועברה לקבורה בבארי: "הייתה הזדמנות להיפרד ממנה שוב"

"רוצים שיזכרו אותם": תשעה וחצי חודשים אחרי שקברו אותם בקבר זמני, הועברו ארונתיהם של בני משפחת בירה מקיבוץ בארי, שנרצחו בשבעה באוקטובר למשכן הקבוע, לקבר בחלקה בבית העלמין בקיבוץ בארי, שבו התגוררו.

אורון בן ה-54, יסמין בת ה-51, תאיר בת ה-22, תהל בת ה-15,וטל אחיו של אורון בן ה-62.
יהב בירה בן ה-20, בן המשפחה שחייו ניצלו בשל העובדה כי בשבעה באוקטובר היה בדירה שלו בקיבוץ וניתל מהתקפת המחבלים, ספד להם.
לצידו כל העת, מחבקת ואוהבת עמדה דליה פישמן, אחותה התאומה של יסמין, אם המשפחה שנרצחה.

דליה, אחותה התאומה של יסימין, סיפרה ל"ישראל היום": "לא מספיק שרצחו לנו את המשפחה, את אחותי התאומה, את הבנות תאיר ותהל ואת אורון, גם הייתה לנו את הטרגדיה הנוראית שהיינו צריכים לקבור אותם זמנית, בפני עצמו זה היה נורא. והיום אחרי תשעה חודשים, קברנו אותם בשנית. הבנו שאנחנו חייבים לעשות לוויה כי המון אנשים מקיבוץ בארי לא יכלו להיפרד מהם בימים שלאחר שבעה באוקטובר, כולם היו עסוקים להיפרד מבני המשפחות שלהם, מהחברים שלהם ומכל כך הרבה אנשים שנרצחו בקיבוץ בשבעה באוקטובר. עד כמה שזה קשה, אני מרגישה שזו היתה הזדמנות עוד פעם להיפגש עם אחותי יסמין, הבנות ועם אורון, מבחינתי זה היתה עוד הנצחה".

דליה מספרת שחשוב לה שכמה שיותר אנשים יכירו את סיפור המשפחה. "בכל הכאב, ולמרות המספר הגדול של הנרצחים, אני מחפשת בכל רגע שכולם ידעו על משפחת בירה, חשוב לי שאנשים ידעו את השמות שלהם, שאנשים יזכרו איך הם נרצחו בבתים שלהם בקיבוץ בארי אני , אני רוצה שכולם יזכרו כמה נפלאים הייתה משפחת בירה.

"הייתי בקשר עם יסמין בשש וחצי בבוקר. היא התקשרה ושאלה מה קורה בתל אביב כי בקיבוץ יש בלאגן נוראי. אמרתי לה שאין כלום ואז אצלנו בתל אביב התחילה האזעקה. אחרי שיצאתי מהממ"ד ראיתי הודעה מיסמין שהיא אומרת שביקשו מהם להישאר בממ"ד כי יש מחבלים בקיבוץ. ואז היא ביקשה ממני להסתכל בטלוויזיה כדי לראות מה קורה. ואני רואה שאנשים מבקשים שיבואו להציל אותם כי יש מחבלים. כי אף אחד לא מגיע".

עוד אמרה: "סיפרתי ליסמין והיא הייתה מופתעת איך אף אחד לא מגיע להציל את תושבי הקיבוצים. ואז היא כתבה לי שהבן שלה יהב בחדר שלו בקיבוץ בשכונת הצעירים והיא עם הבנות ועם אורון. ב-9:30 בבוקר היא כתבה לי שבוואטסאפ של הקיבוץ הודיעו שהגיעו כוחות מיוחדים של צהל ושמחנו מאוד. ואז היא הפסיקה לענות לי. רק אחר הבנתי שמחבלים נכנסו אליהם הביתה ורצחו אותם. רק אחרי כמה ימים באו לספר לנו שכל המשפחה נרצחה. לקח כמה ימים עד שזיהו את הבני המשפחה. חשוב לי שידעו שזה הייתה משפחה אוהבת מלאה באהבה בחיים באנשים טובים.

"יהב אמר שהחינוך של המשפחה מוטבע בו כל כך עמוק שהם ממלאים אותו. הוא ילד של אהבה שמבחינתו ככה הוא ממשיך הוא נושא את זכר המשפחה הוא מרגיש אותה את המשפחה בגופו בליבו במחשבתו. משפחה שלו הייתה הכל בשבילו והוא ממשיך", סיפרה.

במהלך הלוויה ספדה דליה לאחותה התאומה יסמין, מעמד שהיה לא פשוט לבני המשפחה לחברים, ולתושבי הקיבוץ. "אני ויסמין תאומות זהות ומאוד מאוד דומות אחת לשניה, יש לנו גם את אותו הקול. כשקראתי הספד הייתה דממה. לאחר מכן ניגשו אליי הרבה מאוד אנשים ואמרו שבזמן ההספד הם עצמו עיניים ושמעו את קולה של יסמין. אחרים אמרו שהיה להם קושי לראות אותי מדברת על יסמין בלשון עבר, אבל נראית כמו יסמין ונשמעת כמו יסמין. אני גאה שאני נראית כמוה ונשמעת כמוה".