איתי, חשוב לנו להחזיר אותך - לתת לנשמה שלך לנוח

למען האמת, איתי לא ממש נחטף מהמוצב. איתי וחברי הטנק הגיבורים שהיו איתו חשבו שהם יצליחו במו ידיהם והטנק שלהם להציל את המוצב ואת הקיבוץ. הם שמו את עצמם בין הגדר למוצב ונלחמו עד טיפת דמם האחרונה.

חמישה חודשים היינו בטוחים שאיתי יחזור מעזה בחיים. כשהודיעו לנו על סמך מידע מודיעיני שאיתי לא יחזור בחיים, היה לנו קשה מדי לקבל את הבשורה הנוראה.

איתי הוא הבן האמצעי שלי, בין רועי לאלון. יש האומרים שהאמצעי הוא גם המרכזי, הילד שצריך יותר תשומת לב והשקעה. למען האמת, הבית תמיד התנהל סביב איתי, במיוחד אחרי שהתגייס. התגעגעתי אליו מדי, היה לי קשה בשבתות כשלא יצא הביתה, היינו נוסעים מנתניה עד לשיזפון כדי לבקר אותו - בונים את כל השישי-שבת רק כדי לשבת איתו שעה וחצי, קצת להקל עליו, לראות אותו מחייך, לשמוע חוויות.

איתי ואני היינו אוהבים ללכת לקולנוע, לראות סרטים יחד כשהיה יוצא חמשוש. הייתי קונה לו את הפופקורן הענקי והוא היה שואל, ספק ברצינות ספק בצחוק, "ומה את לוקחת בשבילך?". למען הסר ספק, הוא באמת היה מסיים את כל הפופקורן לבד.

רגע קטן־גדול

ביום חמישי האחרון לפני 7 באוקטובר, כשאיתי יצא לחופשה, הלכנו לסרט האחרון שלנו יחד. במעלית הוא פתאום חיבק אותי ואמר לי "אני אוהב אותך, אמשמש", ואני ממש התאמצתי שלא יראה שאני דומעת, כי אני לא רגילה שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי. איתי הוא "גבר" כזה, לא ממש רגשני בדרך כלל, לפחות לא כלפיי, והוא תפס אותי בהפתעה.

אני נוצרת בליבי את הרגע הזה הקטן־גדול שהיה לנו במעלית ביום חמישי ההוא, כי אני לא אזכה לו עוד.

אני כל כך מתגעגעת אליך, איתי, הלוואי שאתה רואה את מה שכתבתי פה איפה שאתה נמצא. כל כך חשוב לי ולאבא להחזיר אותך לישראל, לתת לנשמה שלך לנוח, לתת לך את הכבוד שמגיע לך - גיבור של אמא, גיבור ישראל.

סליחה, איתי, שלא הצלחנו עד עכשיו. אנחנו חייבים עסקה שתחזיר אותך ואת 119 החטופים הנוספים, את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה יהודית מכבדת. שכל אמא ששולחת את הילד שלה לצבא תדע שלא יפקירו אותו אם יקרה הנורא מכל. כדי שתהיה לנו מדינה. כדי שיהיה לנו עתיד.

חגית חן היא אמו של סמ"ר איתי חן הי"ד, שנחטף ב־7 באוקטובר ממוצב נחל עוז