צלם קרבי: הלוחם שמתעד את המלחמה למען הדורות הבאים

טנקים הנוסעים לצד שדה פרחים וחיילים הקופצים החוצה מבעד לחלון שבור של בית ברצועת עזה - אלה רק שניים מתוך מאות פריימים של רגעים מיוחדים שנוצרו תוך כדי לחימה בעזה. וכולם תועדו במצלמתו של רס"ב אלידור (34), לוחם בחטיבה 7 של השריון, שגויס למילואים ב-7 באוקטובר.

בהיותו חלק מצוות תיעוד ומורשת של צה"ל, אלידור הצליח לתעד את הלחימה בצילומים אמנותיים, שיישארו איתנו במשך דורות. די במבט אחד בתמונות כדי להבין שמי שעומד מאחורי המצלמה הוא לא רק צלם, אלא לוחם המזהה את אבק השריפה בזווית המצלמה בפינוי פצועים, ואת מבטם הגאה של אלה שהיו שותפים בפעולות חילוץ של חטופים.

"המצלמה מאפשרת לי להנציח את המורשת ולהעביר את התחושות משדה הקרב, גם למי שיראה את התמונות בעוד עשרות שנים", אומר אלידור באחת מההפוגות שבהן יצא מהגזרה. בביתו שבאזור עמק בית שאן מחכות לו אשתו ושתי בנותיו, וגם עבודתו כמנהל פרויקטים בתחום תכנון הערים. אבל למרות עייפות הלחימה הניכרת בקולו, הוא נשמע חדור מטרה.

הצילום, הוא מספר, תמיד היה חלק גדול מחייו, ולכן היה זה אך טבעי שיתפוס חלק מרכזי גם בשירותו הצבאי. "רציתי להנציח את הגבורה הקולקטיבית ואת גבורת החיים ה'פשוטים' שהחיילים עוברים במלחמה. בלחימה, במנוחה, בהכנת קפה. לתת לאנשים את הכבוד המגיע להם. וזה מה שעשיתי דרך המצלמה.

"אבל יש לי מטרה נוספת שאותה אני רוצה להנציח בצילום, והיא ראיית האחר, שזה ערך חשוב בעיניי. להנציח את בעלה של אחותי, סרן רותם יוסף לוי ז"ל, שנהרג בקרב ברצועה ב־18 בדצמבר. למרות שיש בינינו פער גילים של עשור, הוא ואחותי היו יחד מאז התיכון, ותמיד היה לנו קשר מצוין. הוא גויס למילואים בתחילת המלחמה, בדיוק כמוני, ולאורך כל הדרך אמר שהמשימה חשובה לו, שחשוב לו להחזיר את החטופים ואת השקט למדינה. הוא התגייס מתוך תחושה שאנחנו חייבים להמשיך קדימה, שאנחנו עם חזק וצבא חזק, והיה אדם שתמיד חשב על האחר וראה את האחר.

"כשרותם נפל הייתי אמור להשתחרר, אבל אז הציעו לי להישאר בחטיבה והסכמתי. רציתי לסיים את המשימה שרותם התחיל, לספר את הסיפור שלו ולהציג את האור שלו, והצלחתי לעשות את זה גם דרך הצילום וגם במשימה".

בין התמונות שהוא אוהב במיוחד, איך לא, נמצאות בעיקר תמונות של חיילים מחייכים. "היחידה שלי השתתפה, בין היתר, בפעולות לחילוץ חטופים, כולל ב'מבצע ארנון'", הוא מספר נרגש. "אז הצילומים של החיילים המחייכים מראים את תחושת הסיפוק שיש להם אחרי תקופה כל כך ארוכה. אני מניח שלכולם, כמו לי, יש תחושות של געגועים עזים הביתה. לא הייתי מצליח להתמיד בצורה הזו בלי התמיכה של אשתי והילדות, ששולחות לי סרטונים וציורים. אבל המשימה שלנו חשובה, ואנחנו נלחמים לצד חיילים גיבורים כדי להחזיר את השקט למדינה".