"אתה ההוכחה שהטובים הולכים צעירים": רס"ן במיל' אייל אבניאון הובא למנוחות בהוד השרון

אלפים הגיעו הערב (שלישי) לחלקה הצבאית בבית העלמין בהוד השרון ללוות את בן העיר, רס"ן אייל אבניאון, מ"פ מילואים בנח"ל, בדרכו האחרונה. אבניאון (25) נפל בקרב במרכז רצועת עזה. הוא הותיר אחריו הורים, אח בכור ואחות קטנה.

האחות נטע ספדה לו: "אייל אחי שלי. אני יושבת בחדר שלך וחושבת כמה היית מתבאס שהשמכה לא ישרה ושלקחתי לך ספר. כמה טוב היית. כמה תמיד חיפשת להיות טוב ולעשות הכל על הצד הטוב ביותר. אנשים היו מתאהבים בטוב הזה. תמיד אמרת לי כמה אני מיוחדת ושאתה הגב שלי. היית החוזק במשפחה שלנו. שתמיד המשפחה במקום הראשון".

"כמה התגאיתי בך, כמה השווצתי בך. חבל שלא אמרתי לך את זה יותר. אז אני אומרת לך עכשיו כמה אני אוהבת אותך. איך לא תהיה בחתונה שלי? לא תהיה כשאלד. תכננת לעשות מרתון השנה. אני ארוץ במקומך, אשוויץ שאתה אח שלי. אני אוהבת אותך אהבת עולמים, נטע אחותך הקטנה".

האח, אופיר: "מעולם לא הרגשתי גדול ממך. אתה טוב ממני, חזק יותר, צנוע יותר. תמיד הובלת אותי, האמנתי בי יותר משאני בעצמי, תמיד תמכת בי. עכשיו אני יודע שכשלתי כאח בכור. כשנולדת הבטחתי שאשמור עליך מכל משמר והנה אני מספיד אותך. אתה החבר הכי טוב שהיה לי. היית השותף שלי. את הערב שהלכת ממני לא אשכח לעולם. אתה ההוכחה שהטובים הולכים צעירים. תמיד היית הכי קרוב לשמש מכולם, אבל הפעם התקרבת צעד יותר מידי. אוהב אותך לנצח".

האב, אבי: "אייל שלי, ביומולדת האחרון שלי כתבת שלא תשכח איך הקפצתי אותך לעזה, על החיבוק שנתתי לך ועל זה שחשבת עלי ועל אמא. אייל שלי, בתוך החלל העצום שהשארת לנו תדע שהיתה לי הזכות לגדל אותך ולהיות אבא שלך. כמה תוכניות היו לנו לשנה הקרובה. אני שואל מי יאתגר אותי לרוץ מהר וללטף את הכרס שלי. אז חבל שאתה לא פה לחקות אותי כמו שרק אתה יודע. אוהב אותך גיבור שלי".

האם, שרון: "אני רוצה להגיד שהוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא היה הכל בשבילי. כשלא ידעתי מה לעשות פניתי אליו. הוא החבר הכי גדול שיש בעולם הזה. הוא תמיד אהב אותי ושימח אותי. עכשיו אין לי כלום. לקחו לי את הלב".

"הוא הבטיח לי שהוא ישמור על עצמו ויחזור. הוא היה האח הכי טוב, הבן הכי טוב. גם כשהלך לגיהינום הזה הוא הרגיע אותי שהוא יהיה בסדר. לא חשבתי שיקרה לו משהו. הכל אצלו מתוכנן - את זה לא תכננו. אי אפשר להתחיל להסביר מי הוא היה בכלל. הדבר הכי טוב שהכרתי. אף פעם לא כעסתי עליו כי לא היה על מה. הוא תמיד חיבר בן אנשים. בחדר הוא תלה את האישור לחזור לצבא אחרי שנפגעה לו השמיעה. הוא הרגיש כאילו הוא זכה בפיס. מי יראה לי עכשיו את הדרך?".

חברו הקרוב, גדעון צייג, שיתף מוקדם יותר היום: "קשה לי. אני לא מכיר אנשים כמוהו. בן אדם שהוא פשוט הכי טוב, באמת, בכל התחומים. כל אינטראקציה שהייתה לו עם מישהו השאירה לו חיוך. הוא אהב את הקרובים שלו יותר ממה שהוא אהב את עצמו.

"הוא היה מוצלח. כל מה שהוא נגע בו היה זהב. בשירות הצבאי שלו, זה סיפור בפני עצמו, הוא התגייס לשייטת 13, כל המכינה הוא התאמן לזה. לא ישן בלילות, התאמן, זו הייתה המטרה הכי גדולה שלו. בכללי, בצבא, לתרום למדינה, לתרום למקום שהוא גר בו, שהוא חי בו".