אני זוכר כילד למשפחה יהודית בצ'ילה את הרצון העז להגיע למדינת ישראל, את הכמיהה לארץ, את התקריות האנטשימיות שחווינו ואת ההבנה המאוד מוקדמת שעבורי, עבור משפחתי, אין מקום אחר לחיות בו פרט לישראל.
והיום, אחרי שנים בהן שירתתי כלוחם ביחידה מובחרת בצבא ההגנה לישראל, מתוך תחושת שליחות אמיתית וכבוד ענק להיות חלק מהעם הזה, אני נדרש ומתייצב מאז ה-7 באוקטובר ללחימה בזירה נוספת, חשובה לא פחות.
בשנים האחרונות ישראל מצאה עצמה מעורבת בסוג נוסף של לוחמה - כזו שחוצה את הגבולות הצבאיים ומתבססת בעולם הדיגיטלי. עליית כוחן של המדיות החברתיות והפלטפורמות המקוונות, הפכו את נוף הסכסוך למורכב בהרבה, ודחפו את ישראל לקרב של ממש בזירה הוירטואלית, חזית נוספת ומדממת. מילים שמעצבות את דעת הקהל העולמית, כספים שזורמים במסווה של עמותות, רטוריקה אנטישמית שכל מטרתה לבטל את הקיום שלנו כאן בארץ וגם בעולם כולו.
כשהייתי לוחם בצבא ובמילואים, במלחמת לבנון השניה בה גם נפצעתי, לא חלמתי שהקרב הבא שלי יעבור מלילות של מארבים בלבנון למרחב הדיגיטלי, ובטח שלא חשבתי שזה יהיה קרב על החיים.
מהרגע שהבנתי שכל מה שעשיתי עד היום, אם זה כאיש תקשורת, לוחם, ישראלי ודובר ספרדית הכין אותי לרגע הזה שבו אוכל לנצל את כל הניסיון שלי כדי להלחם בזירה החדשה שבה, בואו נאמר, ישראל נמצאת מאחור ובבעיה אמיתית, יצאתי נחוש לקרב.
ההפגנות האחרונות באוניברסיטת קולומביה, ובכלל באוניברסיטאות בעולם, משמשות תזכורת מטרידה לטבעה הערמומי של האנטישמיות המודרנית. בעוד המתנגדים של ישראל צועקים "מהים לנהר" מבלי לדעת איזה ים ובטח איזה נהר, הרטוריקה הארסית והדמוניזציה לישראל מאפשרת להם לעשות דה-לגיטימציה ולבודד את ישראל בעולם. המגמה מדאיגה - האנטישמיות המודרנית מסווה עצמה כתנועות פוליטיות וחברתיות. הפגנות הטוענות להיות פעולות אקטיביסטיות שוחרות שלום, מסתירות מטרה עמוקה יותר - למחוק את הלגיטימיות של מדינת ישראל ולשלוט בדעת הקהל העולמית עלינו דרך הפצת מידע שקרי, בעיקר ברשתות החברתיות.
שדה הקרב הדיגיטלי, בו אני משקיע את מירב מאמציי, מנצל את היכולת להפיץ חצאי אמיתות, שקרים ועיוותים במהירות מדאיגה וביעילות. "עובדות" מעוותות ונרטיבים שקריים מהווים איום חמור עלינו, וההשפעה שלהם הולכת ומתרחבת מיום ליום. אם זה על האדם הפשוט ברחוב ואם זה על המנהיגים שנוקטים עמדות חדשות כלפי מדינת ישראל, הנזק הוא אדיר.
בעידן חדש זה של לוחמה דיגיטלית, ישראל חייבת להתאים את האסטרטגיות שלה כדי להתמודד עם האתגרים החדשים הללו. משמעות הדבר היא מינוף טכנולוגיה כדי להתמודד עם דיסאינפורמציה, שיתוף פעולה עם קהילות מקוונות כדי לקדם דיאלוג והבנה, ובניית שותפויות עם חברות טכנולוגיות כדי להילחם בדברי שטנה והסתה בפלטפורמות שלהן.
לנורמליזציה של האנטישמיות החדשה יש השלכות בעולם האמיתי, ועל ישראל להבין ומהר ששדה הקרב הדיגיטלי אינו נועד רק כהגנה על המוניטין שלנו. מדובר בשמירה על עתידנו והבטחת ביטוחנם של אזרחי ישראל ושל היהודים בכל העולם.
אחת הדוגמאות המוכיחות את חשיבות הזירה הדיגיטלית היא כמובן קולומביה. נשיא קולומביה, גוסטבו פטרו, מוביל מאז פרוץ המלחמה קו תקיף מאד נגד ישראל, שהגיע לשיא עם ההחלטה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. הדבר הביא לגלי אנטישמיות כלפי יהודים, אך בזכות העבודה ברשתות החברתיות והשמירה על הקשר עם קהילות כאלה ואחרות בקולומביה, הקהילה היהודית המקומית ותומכיה התאחדו להפגנת ענק וזכו להשמיע את קולם.
בארגנטינה, ההשקעה בקהל דובר הספרדית הוכיחה עצמה כשנשיא המדינה, חוויאר מיליי, התגלה כידיד אמת של ישראל, שעומד לצידה ברגעיה הקשים. גם הציבור הארגנטינאי, ברובו, תומך בישראל, דבר שגורם לקהילה היהודית להרגיש בנוח להתבטא. תורמים רבים למיזם ההסברה שלי בספרדית הם ארגנטינאיים שבאמצעות הרשתות החברתיות נחשפים לצד הישראלי של הסיפור, חשים הזדהות וחיבה ורוצים לסייע.
מבחינתי כלוחם, הקרב הזה אינו על נצחון, הוא על שמירה על הערכים שמהווים את עקרונותיה של ישראל. כמי שחווה בגיל כל כך צעיר אנטישמיות בעצמו, אני יודע כמה זה חשוב. התפשטות השנאה היא כאש בשדה קוצים, ועלינו להתגייס לעצור זאת, להשקיע משאבים ולתכנן אסטרטגיה לשנים הקרובות. את החסרון הישראלי בזירה הדיגיטלית ניצלו היטב ארגונים תומכי טרור בשנים האחרונות ובנו רשת עמידה, בעלת מסוגלות גבוהה לפעול בשעת פקודה. בכל העולם, במסווה ולא במסווה, עם כוח אדיר.
אבל אל חשש, גם לנו יש כוח אדיר. ככל שאני מעמיק בעשייה בחודשים האחרונים אני מבין שיש לנו היכולות, הטכנולוגיה והיצירתיות כדי לנהל מאבק עיקש אך כזה שישא פירות.
לחימה, אם היא בשדה הקרב הפיזי ואם בזירה הוירטואלית, דורשת התמדה ונחישות. החודשים האחרונים האירו בזרקור ענק גם על היכולות הייחודיות שלנו כעם, ועל ההתגייסות מחויבת המציאות.
שנזכה לחבק את כל החטופים במהרה ולשמח את המדינה הזו, שהיא שלנו ובאחריותנו.
הכותב הוא רודריגו גונזלס, מייסד VEO Israel, ארגון ללא מטרות רווח שפועל להציג את ישראל האמיתית בפני העולם דובר הספרדית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו