"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כותבים לזכרו: סמ''ר איתי מרציאנו ז''ל, לוחם בגדוד 890 בחטיבת הצנחנים

איתי מרציאנו ז"ל נהרג בהיתקלות ביד מרדכי והציל אזרחים רבים • אבי לביא כותב לזכרו

,עודכן
0השמעה
סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל. צילום: פרטי

בבוקר ה-7 באוקטובר, סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל הוקפץ מביתו כדי להגן על אזרחים בעוטף מפני פלישת המחבלים מרצועת עזה. הלוחם מגדוד 890 של הצנחנים הגיע לצומת יד מרדכי ונתקל בקבוצת ריצה מקומית שיצאה לריצת בוקר, והגן עליהם מפני המחבלים. זמן קצר לאחר מכן הוא וחבריו הותקלו בידי מחבלים ואיתי נהרג. על אחד המחבלים בהיתקלות נמצאה מפת הקיבוץ יד מרדכי, שמעידה על כוונתם להשתלט על האזור. בנופלו, מנע איתי את כניסת המחבלים לקיבוץ.

אבי לביא שהכיר את איתי והמשפחה כתב לזכרו.

"הזוי לכתוב את השם שלך אחרי ההגדרה "שם הנופל", אפילו החלק הזה קשה לי...

איתי יקר שלנו עברו כבר 215 ימים מאז נפלת כגיבור מגן על אזרחים בבלימת המרצחים השפלים בקרבת יד מרדכי, עצוב ולא נתפס... אני כותב ודומע...

הלכת והשארת בור שחור במיוחד להורים שלך ולאחיות שלך.

אני מנסה לחשוב על הכאב של ההורים שלך שכל הזמן חושבים עליך, כל עולמם חרב.

כשאני מדמיין כאב כזה אני מרגיש חולשה בכל הגוף, כאב פיזי, ריקנות ללא רצון להרים את הראש ולדבר עם אף אחד.

פרידה, שלומי, הילה וחן יקרים שלי, אין לי דרך לנחם אתכם, את זה אתם יודעים. הכאב נכנס ונמצא בכולנו (המשפחה המורחבת).

החיוך נמחק למי שנשאר בעולם החיים ויחיה את חייו עם האובדן הגדול הזה שלא נגמר, איזה עינוי נוראי...

נורא לאבד את החיוך היפה הזה את הילד המוכשר, החכם, המוצלח הזה איתי שלנו :-(

אוהב אותכם ומחבק במילים"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר