סוף להפקרות: להרחיב את החינוך הממלכתי-חרדי

במשך שנים צמחה במדינת ישראל אקס-טריטוריה בחצר האחורית שלה. קוראים לה רשתות החינוך החרדיות והן פועלות עצמאית ללא כל פיקוח מינימלי. הן מלמדות מה שהן רוצות, איך שהן רוצות. אחר כך מתפלאים שעשרות אלפי חרדים רואים בצבא "שמד" ובמדינה "אויב". ואז איזו סיבה יש למדינה לנסות לגייס חרדים בוגרים בני 18?

אז מה קורה בחינוך החרדי, שמתוקצב ב־3.5 מיליארד שקלים בשנה? מתברר שגם בתנאים המינימליים לעובדים הרשתות הללו לא עומדות. השבוע זכינו להצצה מיוחדת בוועדה לביקורת המדינה, שממנה עלו נתונים מטרידים. "נמצאו מקרים שבהם בעלויות פגעו בשכר עובדיהן", כתב מבקר המדינה בדוח על הפיקוח בחינוך החרדי. משמע: הלנת שכר, עושק וגניבה ממורות, אין פיקוח, מורים ללא תעודות הוראה והמשכורות משולמות באופן ידני. וזה בלי שדיברנו על לימודי הליבה.

רק השבועפרסמנו לראשונה ב"ישראל היום"כי רשת גני הילדים של השר גולדקנופף תשלם 9 מיליון שקלים לגננות ולסייעות במסגרת הסכם פשרה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית. כמו שאמר מנהל תלמוד התורה "חכמת שלמה" לגלעד קריב בדיון על תקצוב המוסדות החרדיים: "למפקחים של משרד החינוך אין הרבה מה לפקח אצלנו".

רשתות החינוך החרדיות, השייכות פוליטית לש"ס וליהדות התורה, זוכות לתקצוב מלא בזכות חוק שנחקק בשנת 1982. זאת להבדיל מרשתות חינוך אחרות שאינן ממלכתיות, שמתוקצבות רק ב־75%. אך, כאמור, התקצוב המלא אינו מגיע להן, והן אינן עומדות בתנאים מינימליים.

במקום לתקצב באופן מלא את רשתות החינוך של ש"ס ויהדות התורה, המדינה חייבת להשקיע את הכספים הללו בהקמה של חינוך ממלכתי־חרדי, שבו ילמדו אנגלית, מדעים וחשבון, וגם שהמדינה אינה אויב. הכל מתחיל בחינוך.

אך הביקורת אינה מופנית רק כלפי המפלגות החרדיות, אלא גם כלפי הפוליטיקאים הליברליים שבקול אחד צועקים נגד ההשתמטות החרדית, ומצד שני לוחצים ידיים לדרעי ולגפני ומעבירים להם כל מה שהם רוצים תמורת תמיכה פוליטית. כך, למשל, קבוצת פעילים חרדים ניסתה להעביר בממשלת לפיד תיקון לחוק חינוך חובה, כך שהחינוך בזרם הממלכתי־חרדי יהיה חוקי. המשמעות היא שהיו אמורים לקום בתי ספר בפיקוח, שבהם מלמדים ליבה, כדי שאלפי צעירים חרדים ייגשו לבגרויות, יצטיינו במתמטיקה ובאנגלית וישתלבו באקדמיה.

בסך הכל רצו להשוות את מעמדו החוקי של החינוך הממלכתי־חרדי לזה של הממלכתי, ושל הממלכתי־דתי והממלכתי־ערבי. אך הצעת החוק הונחה על שולחנם של כמה חברי כנסת מסיעות הקואליציה שלא התאמצו כנראה, כל אחד משיקוליו הפוליטיים, שהיא תעבור.

הפעילים החרדים ניסו לקדם גם בנייה מיידית של כ־40 בתי ספר של החינוך הממלכתי־חרדי בכל הארץ, למקרה שאם ממשלה עתידית תרצה לבטל את ההכרה בזרם הזה, יהיה לה קשה לסגור מוסד מתפקד. גם הצעה זו נפלה.

במקום להתעסק בפופוליזם שמביא רייטינג, צריכים נבחרי הציבור להטיל את כל כובד משקלם כדי לפתור את הבעיה מהשורש, קרי: חינוך חרדי־ממלכתי.