בת משפחתם של החטופים שחולצו: "פרננדו שאל על הילדים שלי, הוא פשוט ישב שם ודאג לנו"

מעיין סיגל קורן, בתה של קלרה מרמן (שהשתחררה במסגרת עסקת החטופים), תיארה היום (שני) את התחושות לאחר חילוצם של דודה פרננדו סימון ובעלה של אמה לואיס הר: "את החדשות המשמחות קיבלנו ב-3 בלילה. התקשרו להגיד שהם בידיים של צה"ל. הלם מוחלט, לא ראינו את זה בא. שוק מוחלט, אנחנו עוד מעכלים.

"הנסיעה לבית החולים הייתה מלווה בהתרגשות גדולה, כבר הספקנו לראות אותם בשיחת וידאו רגע לפני שיצאנו, אז כבר ראינו, שמענו וידענו שאנחנו הולכים לפגוש אנשים שהם בסך הכול בסדר, כי הם היו מסוגלים לשוחח איתנו, ונראו בסך הכול טוב".

איך היה נראה המפגש הראשון איתם?

"אז קודם כל חיבוקים ובכי והתרגשות עצומה ופורקן של 129 ימים שהצטברו בהם כל כך הרבה רגשות. אני זוכרת שאמרתי קודם כל שאני לא מאמינה שזה קורה, שהם פה, שאני מחבקת אותם. התרגשתי נורא. פרננדו שאל אותי על הילדים שלי, ככה הבנתי שהוא פשוט ישב שם וכל הזמן דאג בעצם לנו, שזה מדהים, כי אנחנו ישבנו פה וכל כך דאגנו להם".

הייתה להם נגישות לכלי תקשורת בשבי? הם ידעו על המאמצים לשחרר אותם?

"לפי מה שאני יודעת, הם לא ידעו כלום. גם לפי השאלות שלהם אני מבינה שהם לא ידעו, לא על מה המאמצים לשחרר, לא על כל מה שעשינו בזמן הזה. אנחנו מתחילים לספר להם עכשיו, לפני שאנו מספרים להם על הזוועות, עם זה נראה לי שנחכה קצת. הם רק יודעים את מה שחמאס סיפר להם, את זה כבר ידעתי מאמא שלי שסיפרה לי שחמאס סיפר להם על הנרצחים והחטופים, אבל הם לא ידעו על הזוועות, הם לא ידעו כלום, וגם לא ידעו על כל המאמצים שעשינו בשביל לשחרר אותם".

היו להם בקשות מיוחדות?

"הם נחטפו מאוד בסמוך ליום ההולדת של אימא שלי, התחלנו להתכונן לאירוע עוד לפני החטיפה. בדרך כלל אנו מציינים ימי הולדת בארוחות אסאדו מסורתית, שפרננדו אחראי לעשות, וכשאימא שלי לא חזרה ליום הולדת שלה, אמרנו 'נו טוב, אז ליום הולדת של פרננדו בינואר'. כשפרננדו לא חזר בינואר אז אמרנו שנחגוג ביום הולדת של לואיס, והיום הולדת של לואיס בעוד שבועיים. אנחנו הולכים לחגוג עם הרבה בשר".

איך התרשמת ממצבם הרפואי?

"הם ירדו במשקל והיו נראים חיוורים בגלל שלא ראו אור שמש כל התקופה הזו. לא יכולה להסביר איך זה קרה, שני אנשים לא צעירים - ועדיין מצבם הפיזי, לפחות למראית עין, נראה ממש טוב. ההסבר שלי הוא שהאדם הוא יצור מופלא, שברגעי משבר מצליח לאסוף כוחות לצורך הישרדות. הם הצליחו להחזיק את עצמם, ורק על זה אני חושבת שהם גיבורים שהצליחו לשמור על עצמם, ואני רק מקווה שעכשיו לא תהיה קריסה, שהם יצליחו להיות חזקים גם בשיקום".

בנוגע להתמודדות המנטלית סיפרה מעיין כי "כמו שאני מבינה מאימא שלי, הם פשוט שוחחו המון, סיפרו סיפורים אחד לשני, וגם היו רגעים שהם התכנסו לתוך עצמם, עצמו עיניים, נכנסו למצב של מדיטציה לא מתוכננת, להתכנס בתך עצמם, וקצת להתנתק, זו גם דרך".

הם ניסו להסביר לשובים שהם לא ישראלים?

"הם ארגנטינאים, והם אמרו זאת מרגע הראשון. הם תקשרו בינם לבין עצמם בעיקר בספרדית, בשביל שתהיה להם שפה שבטוח לא מכירים אחרים, ואז הם יכולים להגיד מה שהם רוצים. אני לא יודעת אם באמת השתמשו בזה, לא יודעת אם זה באמת היה משמעותי, כי לפי מה שהבנתי שאלו אם הם באמת היו יהודים ואז הם ענו שכן.

"אני רוצה להודות מכל הלב לכוחות הביטחון על המבצע המדהים הזה. הלוואי ויכולתי להודות להם גם באופן אישי לכל מי שפעל. עם זאת, יש לנו עדיין 134 חטופים, שבני המשפחה שלהם הפכו ממש להיות חלק מהמשפחה שלי. אמנם אני מרגישה שמחה מאוד גדולה על החזרה של לואיס ופרננדו, אבל עדיין מרגישה שמשהו לא שלם. אי אפשר להחזיר 134 חטופים במבצע הירואי, חייבת להיות עסקה. זו הדרך לעשות את הדברים ולהחזיר את כולם, עד האחרון שבהם: הנרצחים, החיילים, את כולם. אני ממש מבקשת לקדם את העסקה עוד היום".