"עוסק בדאגה למטופלים שלי מהעוטף"

ד"ר בוריס טללאי הוא אדם רגוע. כך היה גם בעיצומה של פשיטת המחבלים ב־7 באוקטובר, אז נרדם בעת השהייה בממ"ד. "כנראה שתיתי קצת יותר מדי ויסקי בערב הקודם, במהלך סעודת החג", הוא מתבדח. "סימור דאגה כשהתחילו האזעקות. היא אמרה שיש חדירה לקיבוץ וששומעים רעש של יריות. לא נלחצתי. חשבתי שאולי מדובר בשני מחבלים וכיתת הכוננות תחסל אותם, אז הלכתי לישון. סימור העירה אותי כי חששה שיהיו פצועים ויביאו אותם אלינו. רק למחרת הבנתי את עוצמת האירוע".

משפחת טללאי עברה בתחילה לקיבוץ דורות, אולם כשד"ר בוריס הבין שגם שם אין כמעט תושבים ואף אחד לא יגיע למרפאה שלו הם נסעו לאילת למלון שבו שהה כל הקיבוץ.

לפני שבועיים הוא עבר לבניין ברמת גן, הממומן על ידי מנהלת תקומה. כעת הוא עובד במרפאת כללית בשפיים המטפלת במפוני כפר עזה. חלקם היו מטופלים שלו עוד כשהתגורר בסופה.

במה השתנו הצרכים הרפואיים של המטופלים שלך לאחר השבת השחורה?
"הופיעו בעיות שנגזרות מבעיות כלכליות, כמו סטרס. אנשים לא ישנים בלילות, ודאי אחרי ש־8% מהאוכלוסייה של הקיבוץ נרצחו. האנשים עדיין מתעסקים עם הכאב והאבל. אני משתדל להפוך את החיים שלהם לנסבלים יותר ולפעמים אני ממליץ על תרופות מרגיעות או על שיחות עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אלה אנשים שלא רק נתלשו מהבית שלהם, אלא גם ממקום העבודה. לא מעט מהם סובלים מפוסט־טראומה אמיתית.

"למזלי יש לי את העבודה שמעסיקה אותי, אבל סימור טוענת שלמרות זאת השתניתי והפכתי קצת חסר סבלנות ועקשן. היא אומרת שההסכמים בינה לבין המדינה הופרו והיא חוששת לחזור לסופה. אני רוצה לחזור. אולי טיול הצלילה שלנו ליפן ירגיע אותה. התקווה שלי היא שלצה"ל תהיה שליטה על עזה".