המפונים מחפשים כתובת
"חיינו בבועה מול האיום, היינו תמימים": בני משפחת לוי מחכים לאופטימיות שתחזור
משפחת לוי התעקשה להתפנות לבית מלון יחד עם חברי קיבוץ אילון, ומאז מנסה להפוך את החדר לבית • "האופטימיות נעלמה, אך מקווים שהיא תשוב, גרנו בטוסקנה המקומית" • "ישראל היום" מלווה את המפונים
,עודכן
0השמעה
 |  |
מאור רץ־לוי עושה הכל כדי ליצור תחושה של בית בחדר המלון שבו משפחתה שוהה. על השידה מונחת תמיד קערת פירות טריים, לצד העוגה שנשלחת כל יום שישי מטעם ישרוטל. כמי שהחזיקה חנות פרחים, היא גם פיזרה מסביב שפע של עציצים ירוקים, המשרים אווירה של רוגע ומזכירים לה את הנוף שבו המשפחה התגוררה לפני כן.
ירי ופיצוצים סמוך לגבול לבנון // רשתות ערביות
"מאז שעזבנו, לא ביקרתי בקיבוץ", היא אומרת, כמעט מתנצלת. "יש לי מחסום לעשות את זה ואני לא מסוגלת. אני אפילו לא מתגעגעת הביתה. הקיבוץ הפך לסוג של מחנה צבאי, ואני לא רוצה לראות אותו ככה ולא מעוניינת שגם הילדים יראו אותו במצב הזה. רק יוסי מבקר שם מדי פעם כדי להביא לנו דברים".
כשהתגוררה באילון שימשה מאור גם יו"ר האגודה של הקיבוץ והיתה אחראית, בהתנדבות, על נושאי התרבות והרווחה. היום היא מנהלת הקהילה של המפונים במלון.
"לא רציתי לעבור לדירה, היה לי חשוב להישאר עם מרבית אנשי הקיבוץ וזה חשוב גם לילדים. כאן נמצאים החברים שלהם ובית הספר של המפונים, שהוקם בקיבוץ שדה בוקר. המלון מספק להם מעטפת מחבקת והקים עבורם אזור משחקים. אני מקווה להישאר כאן עד סוף שנת הלימודים כדי לתת לילדים יציבות".
עוד לפני 7 באוקטובר הסתובבו מאור ויוסי עם תחושה רעה. "יוסי נהג לרוץ באזור וראה עוד ועוד עמדות חיזבאללה", היא ממשיכה. "חששנו מחדירת מחבלים בצפון, ולבסוף היא קרתה בדרום. למזלנו, חמאס לא תיאם עם חיזבאללה את המתקפה, כי אי אפשר להשוות את היכולות. בצפון יכלו להגיע עד חיפה".
היו לכם תוכניות לעזוב עוד לפני כן?
"היו לי חברות שהכינו מזוודות, אבל אני אופטימית מטבעי. חיינו בבועה ירוקה ומהממת, הטוסקנה של ארץ ישראל. עכשיו האופטימיות נעלמה, ואני מקווה שהיא תחזור אלי. היינו תמימים. איך יכולנו לחיות ככה עם גבולות לא בטוחים?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו