"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
טור מיוחד

חבר, שותף לדרך ומורה: אוריאל רייכמן נפרד מאמנון רובינשטיין

כשהכרתי אותו הוא ביטא רוח אחרת • באקדמיה הוא לא היסס לבקר • ובפוליטיקה הוא פתח שערים • פרידה מאיש יקר

,עודכן
0השמעה
רובינשטיין ורייכמן. חלק מחיי. צילום: אוניברסיטת רייכמן

איבדתי חבר, שותף לדרך ומורה.

הפגישה הראשונה שלי עםאמנון רובינשטייןהתרחשה ב-1969, כאשר הצטרפתי לפקולטה הצעירה למשפטים שהוקמה באוניברסיטת תל אביב. אמנון רובינשטיין ביטא באותה תקופה רוח אחרת. על רקע משטר של מפא"י דיבר אמנון בטלוויזיה ומעל דפי "הארץ" על חברה חופשית ויזמית. אמנון ביטא את ערכי ציונות המקור, חברה לאומית פתוחה וליברלית. הדת מבחינתו היתה עניין של בחירה אישית, ולגישתו יש לדחות כפייה דתית.

באקדמיה יצר אמנון קשר בלתי אמצעי עם הסטודנטים, הזמין אותם לביתו, והם זכו לאירוח על ידי אשתו רוני ולשיחות ישירות עם הדקאן האהוב. הפקולטה למשפטים עסקה בדיונים פתוחים בבעיות השעה ובעיוותים משטריים, וממנה נשמעה קריאת תיגר על הסגירות והשמרנות של החברה הישראלית. אמנון היה מראשוני הטוענים לכינון חוקה שתבטיח את חירויות היסוד האזרחיות והאנושיות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הפסקתי את כתיבת הדוקטורט שלי בארה"ב והצטרפתי לקרבות בגולן. כשהחזירו אותי לתל אביב, בשל השבעה על מות אחי גדי בקרב, שבתי ונפגשתי עם אמנון. אמנון היה מזועזע מהמחדל וממראות הלוחמים הפצועים, ולא התאושש ממראהו של אמנון אברמוביץ', סטודנט בשנה א' אצלנו, שנכווה קשות. "צריך לצאת לחיים הציבוריים", הוא אמר. מכאן החל קשר מחודש, כשחזרתי לארץ והצטרפתי לאמנון בתנועת שינוי.

פרופ׳ אמנון רובינשטיין מדבר על עתיד החברה הישראלית (ארכיון) // צילום: אוניברסיטת רייכמן

נשארתי מחויב לאקדמיה, אך סייעתי לאמנון בייסוד ד"ש. לאחר הבחירות אמנון לא השלים עם הוויתור על הבטחות הבחירות לשם הכניסה לקואליציה. במשך 25 שנה ייצג אמנון בכנסת בתפקידים שונים את השקפת העולם של רבים מבני דורי. הקשר בינינו נמשך ב-1987, כאשר כדקאן הפקולטה למשפטים בת"א הצגתי את הצעת החוקה. ניהלנו מאבק שהוביל לבסוף לחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. היינו העורף הציבורי בנושא הדרישה לחוקה, ואמנון ושלושת שותפיו הובילו את המהלך בכנסת, שהיווה את נקודת המשען האמיתית שלנו למול ניסיון המהפכה החוקתית.

בשנות ה-90 היינו שוב לשותפים במאבק לפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה. למאבק החיוני הזה שאפשר מוביליות חברתית הצטרפתי בהקמת אוניברסיטת רייכמן ללא מימון ציבורי.

עם פרישת אמנון מהכנסת, פעלנו זה לצד זה, אמנון ואני, באוניברסיטה שייסדתי עם חברי. היה זה נפלא לראות כיצד אמנון מטפח קבוצת אקדמאים צעירים.

במהלך יותר מ-50 שנה פעלתי, בהשראת אמנון, לאקדמיה המטפחת את ההון האנושי ולהגשמת חזון ציונות המקור.

אמנון היה חלק מחיי, ומותו הוא אובדן לרבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר