"אם אני נופלת - כל הבית נופל"

יונית (42) נשואה לדודו (41) בצלאל, הורים ללביא (13.5), הראל (10), יובל (6.5), עפרי (שנה וחצי). גרים בירושלים, נשואים 14 וחצי שנים "ביום חמישי שלפני המלחמה חזרנו מתאילנד, הקדמנו את הטיסה במזל או שלא במזל - לא יודעת, ובשבת ב־2 בצהריים הוא ארז תיק והתגייס", מספרת יונית בצלאל. "הוא ואמר לי 'כולם מתגייסים, אין מצב שאני לא נמצא עם החבר'ה שלי'.

כל השנים שהוא עשה מילואים לא היתה שאלה אם כן או לא. זה היה כן, וכך גם הפעם".יונית מספרת על הקושי הרב הכרוך בכך שבן זוגה אינו בבית בתקופה כה מתוחה תוך שהיא צריכה לשמור על ילדיהם ולעסוק במטלות הבית שנופלות כולן על כתפיה. "בשבועיים הראשונים היה פחד ברמה הקיומית. מה קורה אם מחבלים פושטים אצלנו בשכונה בבית - איך אני מתפעלת את האירוע לבד, איך אני מגינה על הילדים, איך אני מתכננת את השלב הבא, איך אני מכניסה את הילדים לממ"ד, איך אני נועלת אותו. הפחד של להיות לבד, לצאת לגינה, זה היה הכי קשה בתקופה הזאת".

"דודו שותף מלא בבית ועם הילדים, אז חוסר הנוכחות שלו מורגש מאוד. בבקרים דודו מארגן את הילדים, מכין להם קופסאות אוכל, מפזר אותם במוסדות הלימוד. ופתאום אני מצאתי את עצמי בזה לבדי."

"בהתחלה לא היו מסגרות, אז הייתי צריכה להיות איתם בבית 24/7. לא יכולתי לצאת לסופר לקנות דברים, כי אני לא יכולה להשאיר אותם לבד - אם תהיה אזעקה מי יהיה איתם. קיבלתי עזרה מאוד גדולה מהמשפחה ומהחברים, והיתה התגייסות מהקהילה של השכונה. אלה דברים שמאוד עזרו וממש הצילו אותנו מהכאוס הזה שנכנסנו אליו."ילדיי הגדולים עוזרים המון עם התינוקת. אם אני צריכה לצאת, או שאני באפיסת כוחות - הם שומרים עליה כדי שאוכל לישון ולעשות את הסידורים. הם ממש התבגרו תוך כדי המלחמה ופעלו בשיתוף פעולה. זה היה ממש מרגש עבורי לראות אותם כך".

מה נותן לך כוח נפשי בתוך התקופה?

"בואי נגיד שלא הרשיתי לעצמי להיכנס לכל הכאב ולכל הסיפורים ולפחד ולבכי ולדאגה לדודו שנכנס לעזה, כי אני יודעת שאני במצב שאם אני נופלת - כל הבית נופל. לכן אני צריכה להיות בקונטרול. אני כל הזמן דואגת שאם לא ארגיש טוב - מה יהיה איתם".

עצה טובה

"אם מציעים לך עזרה, תקחי. כמה שאני נשמעת חזקה - זה בזכות הסביבה התומכת כי אין ברירה אחרת, אני חייבת להיות חזקה. אם הם שם מסכנים את החיים שלהם בתנאים־לא־תנאים, אז אנחנו פה בעורף חייבות להיות חזקות. בהתחלה אמרתי 'אני מסתדרת, הכל טוב', אבל בשלב מסוים הבנתי שאני רצה מדבר לדבר ולא מספיקה לעזור לעצמי, אז הבנתי שאם מציעים לי עזרה - הכל בסדר"