במהלך העצרת למען שחרור החטופים שהתקיימה היום (ראשון) בתל אביב, נאמה הגר ברודץ שחזרה משבי החמאס לאחר 51 ימים יחד עם שלושת ילדיה: "בשבי נחשפנו למראות קשים של חטופים פצועים קשה שאבריהם נכרתו בשבי והם אינם מטופלים. שעון החול שלהם הולך ואוזל".
בהמשך דבריה פנתה לממשלה: "כמי ששבה מהתופת, אני יכולה להגיד שהחטופים בעזה מתמודדים עם רעב תמידי, ניכור, קור בלתי נסבל, געגוע בלתי פוסק וטרור פסיכולוגי בכל דקה. ההפצצות של צה"ל מסכנות אותם ומעמידות אותם בסכנה ממשית".
״בשבת השחורה נחטפתי יחד עם שלושת ילדי הקטנים. במשך 51 ימים חשבתי שבעלי אביחי נרצח בידי המחבלים שפרצו לביתנו, בזמן שהוא נלחם בחירוף נפש בכדי להגן עלינו. בשבעה באוקטובר הופקרנו על ידי מדינת ישראל. לא נוכל להמשיך ולקיים את החוזה עם המדינה עד החזרת כל החטופים. הקהילה היקרה שלי, קהילת כפר עזה קברה יותר משישים מחבריה. אנחנו לא מוכנים שעוד מחברי הקהילה היקרה שלנו יחזרו מעזה בארונות. הנפש של ילדי ושלי לא תוכל להתחיל בתהליך של ריפוי עד שכל החטופים שהשארנו מאחור ישובו. קבינט המלחמה חייב להסכים לכל עסקה שתחזיר אותם הביתה".
גם אביבה סיגל, ששוחררה מהשבי נאמה בעצרת: "עברתי 51 ימים של גיהינום. הפכתי בשנייה אחת לחטופה, שייכת לחמאס. בלי שום זכויות. הייתי שם בתחושה שכל רגע אני יכולה למות. שם היה אסור להרגיש, אסור לבכות, אסור לדבר רק ללחוש וגם זה בקושי. בעלי, קית' ואני עברנו 13 מקומות. באחת הפעמים הורידו אותנו למנהרה חשוכה ומפחידה. לא ראינו את הדרך, אחרי שהגענו לחלל קטן וצר, המחבלים השאירו אותנו שם לבד, כי לא היה להם מספיק חמצן. בכל רגע חשבנו שזה הרגע האחרון. הייתי עדה לזוועות, אלימות פיזית, מילולית ומינית שאי אפשר לדמיין שבכלל קיימים. המחבלים סיפרו לנו שאין יותר ישראל, אני לא האמנתי אי פעם שאחזור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו